סגנונות הורות

הַגדָרָה

בפסיכולוגיה, פדגוגיה וסוציולוגיה, סגנונות הורות הם עמדות והתנהגויות אופייניות בהן משתמשים ההורים, המחנכים ומחנכים אחרים בגידולם. סגנון הורות מוגדר כמכלול של פרקטיקות והעמדות של הורות המתרחשות יחד. ישנם סגנונות שונים מאוד של הורות. סגנונות הורות נבדקו מאז המאה העשרים. מאז תוארו סגנונות הורות שונים על ידי מדענים.

מהם סגנונות ההורות של לוין?

קורט לוין נחשב לאחד החלוצים החשובים ביותר בפסיכולוגיה ומייסד הפסיכולוגיה החברתית המודרנית. הוא ערך ניסויי שטח בשנות השלושים של המאה העשרים על ההשפעות של סגנונות הורות שונים על ביצועי נוער. יחד עם רונלד ליפיט וראלף ק. ווייט בדק לוין את סגנונות ההורות הבאים:

• סגנון הורות סמכותי

• סגנון הורות דמוקרטי

• סגנון הורות של לייז-פייר

מושג זה עם שלושה סגנונות מנהיגות או הורות שימש ועדיין משמש להקצאת מחנכים לסוג. התוכנית אמורה לסייע למחנך להתוודע לסגנון ההורות האישי שלהם ואולי לחשוב מחדש על התנהגות ההורות.

אתה עשוי להתעניין גם במאמר הבא שלנו: נני

סגנון אוטוקרטי

סגנון החינוך האוטוקרטי דומה לסגנון הסמכותי והוא בעיקרון צעד ממנו. ההורים קובעים את הפעילויות עבור ילדיהם ומבטיחים כי הכל מיושם בהתאם. ההורים דורשים ציות מוחלט מהילדים. ישנם משקפיים נוקשים במשק הבית והילדים למעשה אינם זכאים להסבר על הכללים. המשמעות היא שהילדים לא מגלים מדוע צריך ליישם משהו ואיך. סגנון הורות אוטוקרטי מבוסס על ציות עיוור וקבלה מוחלטת. לרוע המזל המשמעות היא שהילדים כמעט ולא מפתחים יצירתיות או יוזמה. ילדים שגדלו באופן אוטוקרטי מפתחים לרוב תסביכי נחיתות ונוטים להפחית את חוסר הביטחון שלהם באמצעות תוקפנות בגלל חוסר ביטחון עצמי.

סגנון סמכותי

סגנון החינוך הסמכותי מוגדר על ידי העובדה שהמחנך אחראי. המחנך נותן לילד הוראות ובמקביל לוקח אחריות מלאה על מעשיו של הילד. הוא אינו דן או מתקשר עם הילדים על פעילויות או משימות עתידיות, אלא רק מודיע להם כאשר הילדים אמורים להשלים את המשימות או אם יש פעילויות מסוימות. זהו סגנון מגניב, מה שאומר שהמחנך די לא אישי. הוא מבקר ומשבח באופן אישי. עם זאת, אסור למחנך לאיים על הילד או להשתמש באמצעים סמכותיים במיוחד.
לסגנון הורות סמכותי יש השפעה עצומה על התנהגות הילדים. זה מגביל את הילדים באופן משמעותי בהתפתחות התנהגות ומעכב את התפתחות הספונטניות והיצירתיות. יחד עם זאת, סגנון סמכותי הופך את הילדים לתלות במחנך ומתקן אותם מאוד על המחנך.
לעתים קרובות הילדים עובדים קשה למען הכרת המחנך ופחות לצורך הדחף האישי והכי כיף בעניין. בקבוצות עם ילדים אחרים מורגשים לעתים קרובות ילדים שמגדלים באופן סמכותי כדיכוי החלשים ומתנהגים באגרסיביות. לעיתים קרובות זו צורה של ילדים להפחית את התסכול שלהם, מה שהם לא יכולים לעשות עם מחנכים.

סגנון דמוקרטי

סגנון הגידול הדמוקרטי מאופיין בכך שהמחנך כולל את הילדים בהחלטותיו. המשמעות היא שהמחנך מודיע לילדים על אילו פעילויות מתוכננות כדי שהילדים יוכלו להתכונן לקראתם. בנוסף, ההחלטות מתקבלות במשותף על ידי המחנך והילדים. לילדים יש אמירה ומעודדים להשתתף. לילדים מותר גם לקבל החלטות בעצמם, למשל לגבי עבודה קבוצתית עם ילדים אחרים או בחירת פיתרון מסוים. מחנך מהלל ומבקר את הילדים בצורה עובדתית ובונה ומסוגל להגיב באופן אינדיבידואלי לקשיים ולשאלות של ילדים בודדים. הילדים מעודדים לקחת אחריות וללמוד לפתור בעיות באופן עצמאי. סגנון החינוך הדמוקרטי מקדם את היצירתיות של הילדים בצורה אדירה ומוביל לרמה גבוהה של בונה מצד הילדים.

סגנון אגאליטרי

בסגנון ההורות השוויוני, הקשר ההיררכי שונה מאוד מהסגנונות שתוארו לעיל. העיקרון הבסיסי כאן הוא שוויון. המחנכים והילדים נמצאים באותה רמה כאן. בשוויון מוחלט, כל ההחלטות מתקבלות יחד. לילד תמיד הזכות להביע את דעתו ויש לקחת זאת בחשבון בעת ​​קבלת ההחלטה. עם זאת, לילדים יש לא רק אותן זכויות כמו הוריהם או מחנכיהם, אלא גם אותן חובות, למשל מטלות משק בית.
בחיי היומיום, סגנון הורות שוויוני יכול להוביל לבעיות, שכן כל החלטה נדונה עם הילד. זה יכול לעלות הרבה זמן ועצבים. אם האב נאלץ ללכת לעבודה בזמן בבוקר והילד מחליט לא ללכת לבית הספר, בהכרח נוצר סכסוך. בפועל, סכסוכים מסוג זה מובילים לרוב לכישלון של סגנון ההתפתחות השוויוני.
היתרונות של חינוך שוויוני הם בכך שהילד לומד להתנסח ולדון באופן אובייקטיבי. הורים ממשיכים לדבר עם ילדיהם, מה שיכול להעמיק את הקשר. עם זאת, סגנון זה שנוי במחלוקת ביותר. היא מניחה שהילדים מספיק בוגרים ואחראיים. סגנון הורות שוויוני דורש הרבה זמן וסבלנות כדי לטפח את הילד.

סגנון לייז-פייר

סגנון ההורות laissez-faire מחלק את כל הגבולות והחוקים. כאן מוטלת ספק במושג החינוך ועל הילדים באופן עקרוני פשוט לעשות זאת. זהו סגנון חינוך פסיבי בו ההורים נותנים לילדים לפעול על פי רצונם ובעיקרון מתערבים רק כאשר יש צורך להגן על הילד מפני סכנות הנזק. אין תחומים או כללים, אלא גם פחות שבחים ואשמה.
בחברה סגנון זה שנוי במחלוקת מכיוון שלדעת המדענים ישנם חסרונות רבים. הילדים אינם לומדים גבולות, לרוב מתנהגים בצורה לא מכבדת ולעתים אינם מסוגלים להודות בפשעים. לילדים חסרי אוריינטציה ובאותו הזמן מוזנחים הכרה ואישור. יש ילדים שמתקשים להיות מתחשבים מכיוון שלעולם לא למדו להיות מתחשבים. הילדים חשים לעתים קרובות לבד מכיוון שההורים פסיביים מדי כמו מטפלים חשובים. סגנון לייז-פייר יכול להוביל את הילדים להתפתחות קשיים גדולים כמבוגרים.

סגנון שלילי

שלילה פירושו להתחשב במשהו שאינו קיים או להכחיש אותו. סגנון הורות שולל נקרא גם סגנון הזנחה. הסיבה לכך היא שההורים בכוונה לא לוקחים חלק בגידול הילדים. ההורים אדישים ולא מתעניינים בילד ומשאירים אותו לעצמו. לילדים שגדלו שלילית אין כל תמיכה בהתפתחות. ההזנחה גורמת לרוב לנזק גופני ופסיכולוגי קשה לילדים. הילדים לבדם ויש להם בעיות בסביבתם החברתית, בגן ובבית הספר. אין להם תמיכה וביטחון, אין חוקים או גבולות. למרבה הצער, בפועל, סגנון הורות שלילי לרוב קשור לאלימות פיזית במשפחה.

החסרונות של סגנון זה הם עצומים. הילדים יכולים לסבול מתזונה והיגיינה לא מספקים, מתקשים להיתקע ולעיתים קרובות אינם מפתחים תחושת ערך עצמי. הם בולטים עקב התנהגות חברתית בולטת ומראים חסרים קשים בבית הספר. בבגרותם, הנפגעים סובלים במיוחד מנגישות רגשית ונוטים להתעללות בסמים ואלכוהול. לעתים קרובות הם מתקשים להשתלב בחיי החברה ולהשתלב בהיררכיות.

השוואה בין היתרונות והחסרונות

סגנון ההורות האוטוקרטי מבוסס על ציות וקבלה מוחלטת. הילדים עושים את מה שהוריהם אומרים ולא מפקפקים בחוקים. יתרון אחד הוא שהילדים יכולים להתרגל להיררכיות בהמשך חייהם. אולם החסרונות עולים על זה. ילדים שגדלו באופן אוטוקרטי כמעט ולא מפתחים יצירתיות או יוזמה. הם רגילים לעשות את מה שאומרים להם לעשות. לעתים קרובות הילדים מפתחים מתחמי נחיתות. הם פחות בטוחים בעצמם מילדים אחרים ולעיתים קרובות נוטים להפחית את חוסר הביטחון שלהם דרך התנהגות אגרסיבית. בבית הספר, למשל, קורה שילדים אלה תוקפים את החלשים מכיוון שהם אינם מכירים דרך אחרת ואינם יודעים לבטא את רגשותיהם.

בסגנון האוטוריטרי של חינוך, יש אקלים קריר בין המחנך לילד. המחנך לא אישי ובודד מחליט הכל. זה מגביל מאוד את התנהגותם של הילדים והופך אותה לתלויה במחנך. החיסרון העיקרי הוא שהספונטניות והיצירתיות של הילד כמעט ולא מעודדים אותו. בקבוצות ילדים שגדלו באופן סמכותי מראים לרוב התנהגות תוקפנית ומדכאת כלפי ילדים אחרים.

לעומת זאת, סגנון ההורות הדמוקרטי הוא הפוך מאוד. מחנכים וילדים מקבלים החלטות יחד והילדים מעודדים לפעול באופן עצמאי ולפתור בעיות באופן עצמאי. בסגנון הדמוקרטי של חינוך המחנך מהלל ומבקר את הילדים בצורה עובדתית ובונה, כך שנוצרת אצל ילדים דרגה גבוהה של יצירתיות ובונה. לילדים יש הזדמנויות טובות יותר יחסית לפתח את הדמויות שלהם ולפתח עצמאות.

סגנון ההורות השוויוני שנוי במחלוקת ביותר.היתרונות הגדולים של הסגנון השוויוני הם בכך שהילדים נעשים עצמאיים, יצירתיים ולומדים בגיל צעיר לנסח את צרכיהם בהתאם ולדון בהם באופן אובייקטיבי. הורים קרובים לילד בחינוך זה, מה שעלול להוביל לקשר עמוק בין הורה לילד. עם זאת, סגנון חינוך שוויוני דורש הרבה זמן וסבלנות אם יש ליישם אותו באופן עקבי לטובת הילד. אם ילד מחליט לא ללכת לרופא השיניים או שלא בא לו ללכת לבית הספר כשיש להם כאב שיניים, לעתים קרובות ההורים צריכים לנהל דיונים ארוכים כדי לשכנע את הילד את היתרונות שבדברים מסוימים. זה יכול להיות מתיש מאוד וההורים צריכים להיות סבלניים כך שהחלטות מסוימות שהתקבלו על ידי הילד לא יפגעו בילד עצמו. עם זאת, לעתים קרובות הסגנון השוויוני נכשל בפועל.

גם סגנון ההורות laissez-faire הוא מאוד שנוי במחלוקת. כאן מורשים לילדים לעשות מה שמתחשק להם וההורים מתערבים אם זה לטובת הילד. סגנון זה מתאים לילדים שאחראים ומטילים ספק בשלב מוקדם של הדברים. ההתנהגות הפסיבית של ההורים יכולה למנוע מילדים ללמוד דברים רבים, כמו גבולות, התנהגות מכבדת והתחשבות. ילדים שמתקשים להתמצא עצמם הולכים כמעט לאיבוד בסגנון לייז-פייר ופעמים רבות מרגישים בודדים.

סגנון ההורות הביקורתי ביותר הוא סגנון השלילה, בו מוזנחים את הילדים. הילדים תלויים בעצמם ואינם לומדים היבטים חיוניים בהתפתחותם, כמו חוקים, גבולות ואינטראקציה מכבדת עם אנשים אחרים. לעיתים קרובות ילדים חסרי הערכה עצמית והם מתקשים להסתגל בבית הספר ובסביבה החברתית, כך שלרוב הם מורגשים בגלל ליקויים בבית הספר והתנהגות אגרסיבית. ילדים שגדלים עם סגנון הורות שלילי מתקשים בבגרותם להשתלב בחברה ובחיי העבודה. סגנון שלילה יכול לגרום לבעלי החיים להתפתח בבעיות נפשיות ופיזיות קשות. אין להשתמש במודע על סגנון הורות שולל ומזניח.

איזה סגנון הורות הכי טוב לילד שלי?

לילדים צריך להיות הזדמנות להיות מאושרים, בטוחים בעצמם ואחראים. סגנון ההורות "הטוב ביותר" יוצר התפתחות זו עבור ילד. אנו חושבים שסגנון ההורות הנכון הוא סגנון גמיש. הדגש צריך להיות על הסגנון הדמוקרטי של חינוך. עם זאת, עליכם לפגוש את הילד בהתאם למצב. המשמעות היא שבמצבים מסוימים ישנה פעולה סמכותית עם כללים ברורים מאוד, ואילו במצבים אחרים כולם בשולחן מחליטים מה לעשות. כתוצאה מכך החלטות חשובות לרווחת הילד מתקבלות על ידי ההורים בלבד, בעוד סוגיות אחרות נדונות ומוסכמות על בסיס שווה.
כל ילד הוא שונה, יש לו חוזקות שונות וחולשות שונות. כדי שילד יגדל כמה שיותר חסר דאגות, עליך תמיד לגשת לילד באמפתיה ובסבלנות. ילדים זקוקים לביטחון עצמי. הורים יכולים לחזק זאת על ידי הנעת ילדים לנסות את כישוריהם ותחומי העניין שלהם. זה מתחיל ממשחק כתינוק וממשיך להתפתח.