היפותלמוס

מבוא

ההיפותלמוס הוא אזור חשוב במוח אשר כמרכז בקרה ברמה גבוהה יותר שולט בתפקודי גוף צמחיים רבים, כגון צריכת מזון ונוזלים, ויסות מחזור הדם, שמירה על טמפרטורת הגוף ובקרת מאזן המלח והמים.

בנוסף, היא ממשיכה לקבוע התנהגות רגשית ומינית. בהשוואה לאזורי מוח אחרים, ההיפותלמוס קטן יחסית. זהו חלק מהדינספלון, נמצא מתחת לתלמוס, שוקל כ -15 גרם והוא בערך בגודל של חתיכה של 5 סנט. בלוטת יותרת המוח, שאליה היא מחוברת דרך גזע יותרת המוח (infundibulum), מחוברת אליו.

בלוטת יותרת המוח היא בגודל של אגוז לוז והיא ממוקמת באמצע פוסת הגולגולת בבליטה גרמית ברמה של שורש האף, המכונה אנטומית סלה טורקיקה. זה מורכב משני חלקים, האונה הקדמית הקדמית ואונה יותרת המוח האחורית. שני החלקים בנויים בצורה שונה ונבדלים זה מזה בתפקודם. עם זאת, ההיפותלמוס והיתר המוח יוצרים יחד יחידה תפקודית חשובה ומסנתזים הורמונים איתם הם יכולים לשלוט ולהשפיע על התפקודים הצמחיים של הגוף.

אֲנָטוֹמִיָה

ההיפותלמוס מוגבל כלפי מעלה על ידי התלמוס, במצח על ידי קיצמה האופטית (צומת עצבי הראיה) ומטה על ידי מוח התיכון (מזנסופלון). ההיפותלמוס קשור לגבעול ההיפופיזאלי (אינפדיבולום) בלוטת יותרת המוח (בלוטת יותרת המוח) מחוברים. זה מורכב מכמה אזורי ליבה שיש להם פונקציות שונות. החלק האחורי של ההיפותלמוס מכיל את הקמפה ממילריה, אזורים גרעיניים המובילים אל מערכת הלימבית ולמלא תפקיד חשוב בעיבוד הזיכרון. החלק הקדמי של ההיפותלמוס מכיל מספר אזורי ליבה קטנים יותר המייצרים בעיקר הורמונים ושייכים למערכת הצמחית.

פוּנקצִיָה

ההיפותלמוס הוא מרכז בקרה חשוב במוחנו. כאקסוקרינית בלוטה הוא מתהווה וממקם הורמונים חופשי, שמשפיע בעיקר ושולט על התהליכים הצמחיים. באמצעות אזורי הליבה שלו, המייצרים ומשחררים את ההורמונים, ההיפותלמוס שולט בכך, בין היתר, בקצב היומי-לילה, צריכת המזון והנוזלים, מווסת את מערכת הלב וכלי הדם, לוקח חלק ביצירת הזיכרון ומבטיח שמירה על טמפרטורת הגוף.

אבל ההיפותלמוס מייצר הורמונים כמו אוקסיטוצין, במיוחד במהלך הֵרָיוֹן הוא שפך החוצה חבלי לידה יוזם, אך מעביר תחושה של קרבה ואמון בין שני אנשים. הורמון נוסף המיוצר ומופרש בהיפותלמוס הוא ההורמון פרולקטיןמה שמוביל לצמיחת בלוטות החלב במהלך ההיריון ולחדירת חלב לאם לאחר הלידה. כל ההורמונים הללו נתונים לולאות מבוקרות המחזקות זו את זו אך יכולות גם לעכב זו את זו. כעת נדון בהרחבה בהמשך.

הפרעות היפותלמיות

ישנן מחלות המשפיעות על ייצור ההורמונים בהיפותלמוס או באזור בלוטת יותרת המוח יכול להפריע. לדוגמא, המטומה כתוצאה מניתוח באזור הראש עלולה לגרום ל דימום מוחי או לאחר תאונה, לחץ על חלקים מהאיברים הרגישים ודחוס אותם עד כדי כך שהם הופכים ללא פונקציות והיווצרות הורמונים כבר לא אפשרית. יש להסיר המטומות גדולות בניתוח. במקרה של המטומות קטנות יותר ותופעות לוואי מעטות, ניתן לצפות כי המטומה תפתור את עצמה. אבל גם דלקת בקרום המוח (דַלֶקֶת קְרוֹם הַמוֹחַ) או המוח עצמו (דַלֶקֶת הַמוֹחַ) עלולים לפגוע בהיפותלמוס או בבלוטת יותרת המוח באופן כה חמור, עד שכבר אין אפשרות לייצור הורמונים מספק. במקרים אלה, תלוי באילו אזורי ליבה וחלקים המייצרים הורמונים מושפעים, עלולים להופיע חסרים וכישלונות בהורמונים.

ראשית כל, ציר הורמון הגדילה בדרך כלל מושפע מנזק הקשור למחסור בהורמוני הגדילה ואשר יכול להוביל לגמדים אצל ילדים. שנית, ציר הורמון המין מושפע בעיקר. מחסור ב- FSH ו- LH בא לידי ביטוי בנשים בעיקר כחוסר זה הווסת ורתיעה מינית, במיוחד אצל גברים אין אונות. הצירים האחרים נכשלים רק באיחור יחסית ולעיתים נדירות בלבד. חוסר ב הורמוני בלוטת התריס בדרך כלל קשור לעייפות, תשישות, נשירת שיער ועלייה במשקל. היעדר ACTH וקורטיזול מביא להפרעות במאזן המלח והמים, סוכר בדם ו des לחץ דם. אפשרות טיפולית אחת כאן היא בעיקר החלפת הורמונים.

לולאת בקרה עם בלוטת יותרת המוח (בלוטת יותרת המוח)

ההיפותלמוס מייצר מגוון הורמונים שונים. חלק מההורמונים הללו נקראים "הורמונים משחררים". הם פועלים ישירות עליהם בלולאת בקרה הורמונאלית בלוטת יותרת המוח (בלוטת יותרת המוח) ומעוררים היווצרות הורמונים נוספים שם, אשר בתורם פועלים ישירות על אברי המטרה או מעוררים ייצור הורמונים נוסף.

בתמורה ישנם "ההורמונים המעכבים", הנוצרים גם הם על ידי ההיפותלמוס, ומעכבים את שחרור ההורמונים מבלוטת יותרת המוח ומהפריפריה (לאיברי המטרה). ההורמונים המשחררים החשובים ביותר של ההיפותלמוס הם CRH (הורמון משחרר קורטיקוטרופין) TRH (הורמון המשחרר תירוטרופין), ההורמון המשחרר הורמון גדילה (נקרא גם סומטוטרופין או STH שכותרתו) וזה GnRH (הורמון המשחרר גונדוטרופין). ה- CRH ממריץ את היווצרות בלוטת יותרת המוח ACTH (הורמון אדרנוקורטיקוטרופי). ACTH בתורו פועל על בלוטת יותרת הכליהואז נוצרים יותר גלוקוקורטיקואידים, קורטיקואידים מינרלים ואנדרוגנים. גלוקוקורטיקואידים, נציגיהם העיקריים קורטיזול פועלים בעיקר על חילוף החומרים, עם עלייה בלחץ הדם וסוכר הדם, ובמערכת החיסונית, עם השפעה אנטי דלקתית. הגירויים העיקריים לשחרור הקורטיזול הם לחץ וכאב, אך גם רמות נמוכות יותר לחץ דם או אחד נמוך מדי סוכר בדם.

קורטיקואידים מינרליים, כגון אלדוסטרון, לווסת את מאזן המלח והמים של הגוף. לאנדרוגנים, המיוצרים גם בבלוטת יותרת הכליה, השפעה מטבולית אנבולית, ובונה שרירים ועצמות. אם נוצרו מספיק אנדרוגנים, סטרואידים מינרלים או גלוקוקורטיקואידים על ידי הגוף, הם מעכבים את שחרורם נוסף של CRH ו- ACTH מההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח באמצעות ויסות משוב שלילי. זה מונע מייצור של יותר מדי הורמונים באופן היקפי (בבלוטת יותרת הכליה).

מחזור בקרה נוסף הוא היווצרות TRH. ההיפותלמוס ממריץ את היווצרותו של TSH (הורמון מגרה בלוטת התריס) בבלוטת יותרת המוח, אשר בתורו משפיע ישירות על תְרִיס פועלת לשם עלייה בהורמוני בלוטת התריס (T3 / T4) מוביל. הגירויים העיקריים להיווצרות TRH הם הצטננות קשה ומתח. הורמוני בלוטת התריס T3 ו- T4 משפיעים בעיקר על זרימת הדם וחילוף החומרים, ומובילים לגנרל עלייה בקצב חילוף החומרים הבסיסי. הם גם מגבירים את פירוק השומנים, החלבונים והפחמימות, ומגדילים זאת קצב לב, טמפרטורה ולחץ דם. כדי למנוע ייצור יתר של הורמוני בלוטת התריס, יש כאן גם מנגנון משוב שלילי, בו היווצרות T3 ו- T4 מונעת היווצרות נוספת של TSH.

ההורמון המשחרר הורמון הגדילה (המכונה גם סומטוטרופין או STH), המיוצר בהיפותלמוס, ממלא תפקיד מרכזי בגדילה ובוויסות המטבוליזם. בתורו, הוא ממריץ את היווצרות הורמון הגדילה (שם נרדף: הורמון גדילה) בבלוטת יותרת המוח, אשר בתורו פועל על תאים באזור כָּבֵד המייצרים הורמון (IGF-1) המקדם צמיחה במהלך הילדות, ומאוחר יותר בבגרותם מביא בעיקר לוויסות מטבוליות אנבוליות. מנגנון זה מעכב על ידי ההורמון סומטוסטטין, המיוצר גם בהיפותלמוס. דרך ההורמון המשחרר גונדוטרופין GnRH, ההיפותלמוס ממריץ את שחרורם של שני ההורמונים LH ו- FSH בבלוטת יותרת המוח. FSH ו- LH ממלאים תפקיד מרכזי ביצירת הורמוני המין והתפתחות הגונדות. אצל נשים FSH גורם לתאי הביצה להתבגר ולהיווצר אסטרוגניםוכן התבגרות של זרע אצל גברים. LH מקדם ביוץ ויצירת אסטרוגנים ופרוגסטרון אצל נשים, וטסטוסטרון אצל גברים, עם התפתחות המאפיינים המיניים בהתאמה במהלך גיל ההתבגרות. לולאת בקרה זו כפופה גם לך מנגנון משוב שלילי.

ההורמונים המעכבים החשובים ביותר שנוצרים בהיפותלמוס הם למשל סומטוסטטיןאשר מעכב את שחרור הורמון הגדילה בבלוטת יותרת המוח, ו דופמין, ה פרולקטין מעכב. הורמונים אחרים הנוצרים בהיפותלמוס ופועלים ישירות על איבר המטרה (למשל כליות, רחם, שד) הם למשל ADHאשר בנוסף לקורטיקואידים המינרליים, מווסת גם את מאזן המלח והמים של הגוף דרך הכליות, אוקסיטוציןאשר משוחרר בעיקר במהלך ההיריון כדי לגרום ללידה ו פרולקטיןמה שמוביל לחדירת חלב לבלוטות החלב הנשיות. הפרעות במערכת הדם בהתאמה גורמות לרוב למחלות קשות הקשורות במחסור או בהיצע יתר של הורמונים. ההשלכות הן בעיקר הפרעות התפתחותיות, אִי פּוּרִיוּת או חוסר התאמה של הגוף למצבים סביבתיים שונים ולחצים.

גידולים

גידולים יכולים גם להיות חלק מההיפותלמוס או בלוטת יותרת המוח דחוס כל כך עד שלא מובטח עוד היווצרות הורמונים. גידולים שמקורם רק בהיפותלמוס עצמו הם נדירים למדי. לרוב זה נוגע לגידולים בהיפותלמוס גליומות כלומר גידולים שמקורם בתאי רקמת מוח מסוימים ויכולים להופיע בכל מקום במוח. לפי ארגון הבריאות העולמי הם נמצאים ארבע מעלות מחולק.

כיתה א 'הם בעיקר גידולים שפירים הניתנים להסרה בקלות בניתוח. כיתה IV הם גידולים ממאירים מאוד הקשורים לפרוגנוזה גרועה. גידולים רבים מקורם בבלוטת יותרת המוח, למשל קרניופפרינוגמה. זהו גידול שפיר המתחיל מבלוטת יותרת המוח ולחץ על המבנים הסובבים אותו. הגידול יכול הפרעות ראייה ולגרום לייצור הורמונים לקוי. אפשרויות הטיפול הן בדרך כלל ניתוחים, עם קרינה עוקבת במידת הצורך. עם זאת, הורמונים חסרים צריכים להיות קבועים מֶשֶׁך כֹּל הָחַיִים להחליף. חלק מהגידולים יכולים גם מקורם ברקמה ההורמונאלית עצמה ולהוביל לייצור מוגבר של ההורמונים. גידולים שמקורם ברקמות הבלוטות ומייצרים הורמונים נקראים אדנומות יָעוּדִי.

זהו גידול שכיח יחסית לייצור הורמונים של בלוטת יותרת המוח פרולקטינומהוזה מוגזם פרולקטין צורות. נשים מושפעות סובלות לעתים קרובות מאחת הֶעְדֵר וֶסֶת (היעדר הווסת) וכן דליפת חלב מהפטמות. ניתן להשתמש בתרופות מסוימות לטיפול כאן. אם זה לא מספיק, הגידול בדרך כלל מוסר על ידי ניתוח. גידול המייצר הורמוני גדילה מוביל לתמונה הקלינית של שלב הגידול ג'יגנטיותהגורם לגדילה מוגזמת בגודל. עם זאת, אם הגידול לא מופיע עד לבגרות, גידול זה יכול להיות אקרומגליה גורם. זוהי הגדלה של הידיים והרגליים, הראש ותווי הפנים כמו האף. אפשרויות הטיפול כוללות ניתוח, עם קרינה לאחר מכן במידת הצורך, אם לא ניתן היה להסיר את הגידול כולו.