רגשות בספורט

מניעים ומוטיבציה

• יש להשוות את המניעים עם נטיות הערכה מתמשכות, ובהתאם לכך מניעים הם מניעים להתנהג בצורה מכוונת מטרה במצבים שנמשכים לאורך זמן, מתמידים במצב ובאופן ספציפי לאישיות.

למניעים יש רמה לא מודעת כמו גם מודעת ושקר בין היחס והכוננים של האדם עצמו. מניעים בספורט קשורים לתרגיל עצמו או לתוצאה. ניתן להבין תוצאה כזו, בין היתר, כביצוע כמו אישור עצמי, אך גם כהצגה של ביצועיו של עצמו וכללה התנהגות דומיננטית. יתר על כן, פעילות גופנית יכולה לשמש כאמצעי למטרות אחרות, למשל. יצירת קשרים וחברויות, הגשה. אם המניע של ספורטאי קשור לספורט עצמו, זה יכול להיות האתגר הגופני, האסתטיקה או חווית הגוף האישית. עם זאת, אם הוא משמש כאמצעי למטרות אחרות, כלולים שמירה על בריאותו של האדם, כושרו, חווית הטבע והרפיה.

אם תמריצים מצבים ואינדיבידואליים תואמים, המוטיבציה היא התוצאה.

• מניעים בספורט הם התהליכים הרגשיים הנוכחיים (למשל, חברים, פחד, תקוות) ותהליכים קוגניטיביים (למשל ציפיות) לפני העיסוק בספורט, במהלך ואחריו.

תהליכי מוטיבציה הם תנאי סף חשוב לביצועים טובים בספורט.

מוטיבציה הישגית

מוטיבציה הישגית הוא "המאמץ להגדיל את יכולתו של האדם בכל אותן פעילויות או לשמור עליהם ככל האפשר, שבהם מחשיבים סטנדרט איכות כמחייב וביצועו על כן יכול להצליח או להיכשל." (Heckhausen) הספורטאי שואף אפוא למשימה ב ספורט מסוים, בו קובע סטנדרטים איכותיים לעצמך, למלא וכך להגיע או לחרוג מתקן האיכות. תקן האיכות נקבע באופן פרטני או חיצוני ומורכב מביצועים שעל הספורטאי להשיג (למשל, מוגדר זמן ספרינט). בעזרת תקני איכות, הספורטאי יכול להעריך באופן אינדיבידואלי את הקושי של משימה מסוימת ואת הכישורים הדרושים להתמודדות עם המשימה, ובסופו של דבר גם את תוצאות הפעולה. תוצאת הפעולה מוערכת באופן פרטני, כך שתביעה משלך מחליטה אם פעולה מוצלחת או לא.

• מניע ההישגיות, לעומת זאת, מייצג את המניע המניע לעשיית ספורט ומבוסס על הדחף האינדיבידואלי להשיג משהו. לפיכך זהו אחד מניעים רבים, אך בעיקר מעודד אנשים לעסוק בספורט.

האופן בו אנשים מתמודדים עם אתגרים ומצבי ביצוע נקבע על ידי אישיותם. הנה בין יותר "מונעי הצלחה" ועוד "מונע כישלון"מובחן. זה יכול להסביר הבדלים בהתנהגות מול אתגר ביצועים. בניגוד למי שחושש מכישלון, ספורטאים שבטוחים בהצלחה מחפשים מצבי ביצועים וניגשים אליהם באופטימיות. כל סיכון נמנע על ידי ספורטאים שחוששים מכישלון ולחץ של מצב ביצועים קשה בהרבה לעמוד, לפיו לחץ זה משפיע לרעה על תוצאות הפעולה. טיפוסי מניעה בטוחים בהצלחה מצדיקים כשלים אפשריים בעיקר עם חוסר מיומנויות. לעומת זאת, אתלטים שחששו מכישלון מייחסים ביצועים לקויים בעיקר לנסיבות חיצוניות לא טובות.

-> „תקווה להצלחה"או."פחד מכישלון"האם תכונות אישיות קבועות ותכונותיהן בהתאמה קובעות את רמת המוטיבציה הכללית.

תסכול

כשאתלט למרות הכל מוֹטִיבָצִיָה אי השגת יעד ביצועים מביא למצב של תסכול. תסכול מובן כ"חווית האכזבה עקב סיכול יעדים אמיתי או נמנע ". אנשים מחליטים מצד אחד שהם מגיבים בצורה שונה למצבים מתסכלים שונים ומצד שני גם לפי מידת סובלנות לתסכול (עיבוד הולם פחות או יותר של מצבים מתסכלים). תגובות לתסכול יכולות להיות קונסטרוקטיביות, לעומת זאת, תסכולים מובילים לרוב לתגובות מתחמקות בהן המטרה בפועל לא נרדפת ישירות.

תגובות לתסכול:

1. תוֹקפָּנוּת
2. תוקפנות נדחית (תוקפנות לא נגד למשל היריב המתסכל, אלא נגד השופט)
3. תוקפנות אוטומטית (תוקפנות כלפי "אני" של עצמו)
4. רגרסיה (אי יכולת לזכור את הביצועים של עצמו)
5. אדישות (חוסר יכולת לפעול)
6. התפטרות
7. תְזוּזָה
8. "לצאת מהשטח" (הימנעות מתסכולים עתידיים)
9. רציונליזציה (מציאת סיבות לכך שהמטרה לא הושגה)

תוֹקפָּנוּת

• יש לשפוט פעילויות ספורט כתוקפניות אם מישהו, בניגוד לנורמות וכללי הספורט, מתכוון במפורש לפגוע באנשים אחרים בפעילות זו. נזק זה יכול להיות גם פיזי וגם נפשי.

לכן התנהגות אגרסיבית מכוונת תמיד לפגיעה. זה בין מְפוֹרָשׁ ו מוֹעִיל תוקפנות מובחנת. במקרה של תוקפנות מפורשת, נזק כיעד ישיר המעשה האגרסיבי מובן. בתוקפנות אינסטרומנטלית, ההתנהגות האגרסיבית של ספורטאי משמשת להשגת מטרה ספורטיבית (התנהגות הגנתית אגרסיבית בכדורגל להפחדת היריב). יתר על כן, תוקפנות יכולה להתרחש פיזית, מילולית או סמלית (בעזרת מחוות).

כדי להיות מסוגלים לענות על השאלה - כיצד נוצרת תוקפנות? שלוש תיאוריות של תוקפנות להכין.

1. ה תורת התסכול קובע שתוקפנות היא תמיד תוצאה של תסכול, אך תסכול לא בהכרח גורם לתוקפנות, אלא גם למשל. התפטרות או אדישות.
2. ה מושג תורת הכונן והאינסטינקט מוביל התנהגות תוקפנית חזרה לכונן או אינסטינקט תוקפני מולדים, לפיו הספורט מייצג שסתום מתאים לפריקת התוקפנות.
3. ה למידה וסוציאליזציה מושגים תיאורטיים של תוקפנות תופסים התנהגות תוקפנית כתוצאה מתהליכי למידה. התנהגות אגרסיבית נלמדת לאורך זמן, על סמך ניסיון. אם מכירים בכך שהתנהגות אגרסיבית מביאה לעתים קרובות להצלחה, היא נלמדת על ידי האדם.