טיפול לרתיחה

אפשרויות טיפול לרתיחה

טיפול לרתיחה תלוי בחומרת הזיהום ומיקומו. במקרה של רתיחה לא מסובכת, בדרך כלל די בביצוע טיפול מקומי, המורכב מצד אחד מניקוי וחיטוי האזורים הנגועים בעור ומצד שני שימוש בתרכובות חמות.

השילוב בין לחות וחום גורם לרוב לרתיחה של הרתיחה באופן ספונטני מהר יותר ואז לרפא. חיטוי משחות מכיל רכיבים פעילים כמו יוד פוליווידון, התומכים בתהליך הריפוי. משחות Vasodilator באופן אידיאלי לרפא זקיק לא בוגר, אבל אחרת לפחות לגרום להבשלת מהר יותר, מה שאומר זמן קצר יותר לריפוי. במקרים נדירים יש צורך לטפל בנוסף לרתיחה על ידי מתן אנטיביוטיקה.

קרא עוד בנושא: משחה לרתיחה

המונחים "מורסה" ו- "furuncle" משמשים לרוב כמילה נרדפת. אך ישנם כמה מאפיינים מובחנים ברורים. קרא את המאמר שלנו בנושא זה: מורסה או רתיחה

פתיחת הרתיחה

אם הכאבים הופכים לכואבים, קיימת גם אפשרות לפתוח אותם ברופא בניתוח באמצעות אזמל כך שהמוגלה יכולה להתנקז. התוצאה היא הקלה בלחץ, המנגדת את חדירת החיידקים לרקמות הסובבות.

קרא עוד בנושא בכתובת: הפעלת רתיחה

אפשרות נוספת בהתרחשות כרונית של שחין (חַטֶטֶת) הוא הטיפול בחיסונים לרכב, שהוא סוג של חיסון עם הפתוגן האינדיבידואלי.

בעבר הומלץ לרוב על שימוש במשחה למשוך, אך הדבר אינו מומלץ כיום, מכיוון שצורת טיפול זו יכולה להוביל למורסה, דבר המחייב אז טיפול כירורגי.

חשוב מאוד שלעולם לא תנסו להביע שחין, במיוחד כאשר הם נמצאים מעל השפה העליונה, מכיוון שיש סכנה שהחיידקים יכולים להגיע למוח ולגרום שם לסיבוכים קשים. עם שחין על הפנים או שחין בצוואר, יש להקפיד שתזוזו כמה שפחות עד שהשחין תתרפא, דבר שבמקרים קיצוניים (למשל, שחין בפה) יכול גם אומר לדבר מעט או להיות רך. הגבל אוכל.

טיפול לרתיחה באנטיביוטיקה

השימוש באנטיביוטיקה אינו תמיד הכרחי בנוכחות רתיחה. בהקשר זה, מידת הזיהום והמיקום המדויק של הרתיחה ממלאים תפקיד מכריע. במיוחד עם שחין קטן שיש להם תהליכים דלקתיים פחות בולטים, בדרך כלל אין צורך ליטול אנטיביוטיקה. לגבי לוקליזציה, מתן אנטיביוטיקה שונים חיוני, במיוחד במקרה של רתיחה בפנים.

עם זאת, מכיוון שרתיחה היא זיהום חיידקי, אנטיביוטיקה יכולה תיאורטית לעזור להאיץ את תהליך הריפוי ולמזער סיכונים אפשריים, ללא קשר למיקום המדויק.

להרתיחות קטנות ובלתי מורגשות מחוץ לפנים, ניתן במקרים רבים לבצע טיפול על ידי מריחה קבועה של משחה או קרם המכיל אנטיביוטיקה.

הפתוגן החיידקי המורגש לעיתים קרובות ביותר המוביל להתפתחות של רתיחה שייך לקבוצה של סטפילוקוקים (למשל זה Staphylococcus aureus). מסיבה זו, כאשר מטפלים ברתיחה, יש לבחור תמיד אנטיביוטיקה המכוונת נגד הפתוגן הספציפי הזה. Staphylococcus aureus נחשב בדרך כלל לרגיש כביכול אנטיביוטיקה בטה - לקטאם (לדוגמה מתיצילין). אנטיביוטיקה זו הינה נגזרות של פניצילין שונות. עם זאת, בלמעלה מ- 80 אחוז מהמקרים ניתן יהיה להראות עמידות של הפתוגן הגורם לפניצילין. הסיבה לכך היא העובדה שבעיקר חיידקים מקבוצת סטפילוקוקים לאורך זמן הצליחו לפתח אנזים המסוגל לפרק פניצילין (פניצילינאז). בגלל זה, הטיפול בא סטפילוקוקיםשחין משויך עם משחות המכילות פניצילין עשוי להיות תיאורטי להצליח, אך ברוב המקרים לא ניתן להוכיח הצלחה טיפולית בקרב החולים שנפגעו.

לחולים הסובלים מרתיחה קטנה ולא מסובכת, לרוב נקבע משחה המכילה את החומר הפעיל Clindamycin נפטר.

במקרה של דלקות בולטות, רתיחה גדולה או לוקליזציה קריטית (למשל על הפנים), תמיד יש להוסיף את הטיפול הכירורגי על ידי צריכת אנטיביוטיקה דרך הפה. בהקשר זה ישנם בעיקר מה שנקרא אנטיביוטיקה בטא-לקטם מוצקה של פניצילינאז אֵיך פלוקלוקסצילין בשאלה.

אם המטופל שנפגע סובל מאלרגיה לפניצילין, יכול גם כן Clindamycin להיות מרשם. עם זאת, השימוש בקלינדמיצין לטיפול ברתיחה אינו בטוח. בשל האפשרות לתופעות לוואי חמורות, קלינדמיצין עדיין נחשבת למוחלטת כיום הזמן אנטיביוטיקה. התגובות השליליות השכיחות ביותר שנצפו במהלך השימוש בקלינדמיצין הן בחילות, הקאות ושלשולים. מה שנקרא enterocolitis pseudomembranous, מחלת מעי דלקתית, היא תופעת הלוואי האיומה ביותר של קבוצת האנטיביוטיקה לינקוסמידס (לדוגמה Clindamycin) מחלה זו הינה סיבה להפסיק את הטיפול ברתיחה עם קלינדמיצין באופן מיידי. בנוסף, פגיעה בכבד היא אחת מתופעות הלוואי הנפוצות והמסוכנות ביותר של אנטיביוטיקה אלה.

אנטיביוטיקה אחרת המתאימה לטיפול בחולים הסובלים משחין שייכת לקבוצת המקרולידים. דוגמא קלאסית לאנטיביוטיקה אפשרית בקבוצה זו היא זו הנמצאת בשימוש תדיר אריתרומיצין.

כמו כן בטיפול בחולים הסובלים מריבושים נמצאים אנטיביוטיקה מקבוצת פלואורוקווינולונים (לדוגמה Levofloxacin).

משוך משחה לרתיחה

משחה למשוך מתאימה לדלקת חריפה, שכן היא קיימת גם עם רתיחה. יש לו השפעה אנטיבקטריאלית ומעכב את זרימת הסבום, דבר שעוזר לרתיחה לרפא במהירות. כאשר משתמשים במשחה למשוך, המוגלה עשויה להתנקז באופן ספונטני מהרתיחה. יש לציין כי ישנם אנשים הסובלים מאלרגיה למשחת טיוטה, וזו הסיבה שלפני כן, יש ליישם, למשל. יש לבדוק סובלנות על הזרוע. יש לדון בשימוש עם רופא במהלך ההריון וההנקה.

קרא עוד בנושא בכתובת: משוך משחה

Betaisodona לרתיחה

Betaisodona הוא משחה קוטלתית וניתן להשתמש בה גם לטיפול ברתיחה. יעילותם מבוססת על תוכן היוד שלהם. ליוד השפעה אנטיבקטריאלית וגורמת למשחה להשחמה. ניתן למרוח את המשחה מספר פעמים ביום. בנוכחות מחלת בלוטת התריס או הריון יש לדון בשימוש עם הרופא.

קרא עוד בנושא בכתובת: בטייסודונה

תרופות ביתיות לרתיחה

יש להשאיר את אזור העור הנגוע לבד. בשום מקרה אין לנסות לבטא את הרתיחה. זה יכול להחמיר את הדלקת. אסור לגעת ברתיחה באצבעותיך. קיים סיכון להתפשטות חיידקים. לכן ההיגיינה חשובה מאוד. תמיד יש לנקות ולחטא את האזור הפגוע בצורה מספקת. חום מקדם את התבגרות הרתיחה כך שהוא יכול להתרוקן ולרפא באופן ספונטני. קומפרסים אנטי-מיקרוביאלים עוזרים גם לרתיחה, כמו גם קומפרסים עם קמומיל או טימין.

שמן עץ התה לרתיחה

לשמן עץ התה יש השפעה אנטיבקטריאלית ולכן יכול להאיץ את תהליך הריפוי במקרה של רתיחה. זה גם מבטיח שהעור מתייבש או משומן, מה שיש לו גם השפעה חיובית. עם זאת, בעת השימוש בשמן עץ התה, עליכם לשים לב לכמה דברים. לפני שתעשה זאת, יש לבדוק אזור עור אחר בכדי לקבוע אם ניתן לסבול את שמן עץ התה. יש אנשים שיכולים לחוות אלרגיות. בנוסף, אין להשתמש בשמן עץ התה ללא מדלל על שטח גדול. ניתן להשתמש בו גם ללא דילול על אזורים קטנים כמו פצעונים או שחין. עם זאת, הדבר אינו הכרחי מכיוון ששמן עץ התה יעיל מאוד גם כאשר הוא מדולל. ניתן למרוח את שמן עץ התה על האזור הפגוע בעזרת כדור כותנה קטן או מטלית.

קרא עוד בנושא בכתובת: שמן עץ התה

הומאופתיה לרתיחה

באופן כללי, ניתן להניח כי הטיפול הרפואי בנוכחות רתיחה מוביל להצלחה הרבה יותר מהר בהשוואה ישירה להומאופתיה. בנוסף, ניתן להימנע ביעילות מסיכונים אפשריים באמצעות פתיחה מקצועית ושימוש אחר כך באנטיביוטיקה.

אולם עד למינוי הרופא האפשרי הבא, ניתן לגשר על הזמן באמצעות תרופות ביתיות שונות וחומרים מתחום ההומאופתיה. עם זאת, חולים הסובלים מרתיחה ורוצים לטפל בה בעצמם צריכים להקפיד על כמה כללי התנהגות. ללא קשר למיקום המדויק של הרתיחה, בשום פנים ואופן אין ללחוץ על הרתיחה. אחרת יש סיכון שהמוגלה שבתוך הרתיחה תנקז פנימה, הפתוגנים החיידקיים יכנסו לזרם הדם ויביאו להרעלת דם (אֶלַח הַדָם) מגיע.

בנוסף, שמירה על היגיינה נאותה היא אחד האמצעים החשובים ביותר לטיפול ברתיחה. לפני שמתחילים בטיפול הרתיחה על ידי הומאופתיה, יש לנקות ולחטא את משטח העור באזור הפגוע. המטופלים שנפגעו צריכים לוודא כי לעולם לא יגעו ברתיחה באצבעות. כישלון זה עלול להוביל להתפשטות חיידקים ולמחלות הקשות הנלוות לה. מסיבה זו רצוי ללבוש כפפות מגן תמיד כשאתה מטפל ברתיחה בהומאופתיה.

באופן כללי, חומרים שונים הניתנים להקצאה להומאופתיה מתאימים לטיפול ברתיחה. מכיוון שרתיחה היא מחלה דלקתית ודלקתית מאוד, טימין אנטי דלקתי יכול לעזור להשפיע לטובה על תהליך הריפוי. לפני השימוש יש לטפטף כמה טיפות של שמן אתרי טימין באיכות גבוהה לכף כף מים חמים. לאחר מכן ניתן למרוח את שמן התימין לרתיחה באמצעות קומפרס סטרילי. שמן עץ התה יכול לשמש גם כחלופה לשמן טימין. בנוסף, חימר מרפא הוא אחד החומרים הידועים ביותר מתחום ההומאופתיה שניתן להשתמש בהם לטיפול ברתיחה.

יעילות החימר המרפא מבוססת על העובדה שהוא מסוגל לקשור רעלים בגוף ואז להעביר אותם אל החוץ. הטיפול ברתיחה נעשה בדרך כלל בעזרת משחה העשויה מכדור ריפוי ומי ברז מבושלים. לאחר מכן ניתן לעטוף את המוך הזה בבד קטן או לדחוס אותו ולהניח אותו על החלק הנגוע בגוף. ניתן להגדיל את השפעתה של שיטת טיפול זו מתחום ההומאופתיה על ידי הוספת אחת לשתי טיפות שמן עץ התה לעיסה האדמה המרפאה.

במקרה של רתיחה אדמומית קשה, טיפול הומאופתי בעזרת בלדונה יכול לעזור להקל על הסימפטומים. האטרופה בלדונה (בגרמנית: צללית שחורה קטלנית) הוא חומר רעיל, אך יכול להיות לו השפעה מרשימה בטיפול ברתיחה. בהקשר זה ניתן לקחת את בלדונה בשתי הכדורים וגם בטיפות. בשימוש נכון ובהקפדה על הוראות המינון ניתן לשלול כמעט תופעות לוואי חמורות לחלוטין. יעילותה של בלדונה בטיפול לרתיחה מבוססת בעיקר על תכונותיה האנטי דלקתיות.

בנוסף, כבד הגופרית הסיד (הפרי גופרת) כחומר מתחום ההומאופתיה המתאים במיוחד לטיפול בשחין. כתרופה לתהליכים purulent, כבד הגופרית הסיד מציע אזור יישום נרחב במיוחד. עם שימוש קבוע ניתן בדרך כלל לראות שיפור משמעותי בתסמינים תוך מספר ימים.

שחין שאינם נרפאים כראוי למרות ניסיונות הטיפול שכבר נעשו, Silicea יכול גם לעזור להקל על הסימפטומים לטווח הרחוק ולקדם את תהליך הריפוי.

ניתוח לרתיחה

מתי יש צורך בפעולה?

ניתוח הגיוני רק אם הרתיחה מפותחת לחלוטין. זה אומר רק כאשר הקשר הפנימי התפתח למוגלה נוזלית. עם זאת, לעיתים קרובות, שחין ריפוי לפני שהם מגיעים לשלב זה, או שהם מרוקנים את מוגלה בעצמם.הניתוח הוא אפשרות אם הרתיחה לא מתרפאת בעזרת משחה וטיפול ביתי, היא מאוד כואבת, או אם הדלקת מתפשטת או יש סיבוכים. בדרך כלל נמנעים ניתוחים על הפנים.

קרא עוד בנושא בכתובת: הפעלת רתיחה

נוהל הניתוח

לפני תחילת ההליך, מוזרק הרדמה מקומית לחוסר תחושה. בדרך כלל די בהרדמה מקומית. לאחר מכן חיטוי האזור ומכוסה בכיסוי סטרילי בכדי למנוע כניסה של חיידקים לפצע במהלך ההליך הכירורגי. במהלך הניתוח נפתח חלל המוגלה על ידי חתך בעזרת אזמל כך שהמוגלה יכולה לזרום החוצה. יתר על כן, במידת הצורך, רקמה מתה מוסרת מחלל המוגלה. בכל מקרה, יש להשקות בזהירות את הפצע באמצעות חומר אנטיבקטריאלי. אם ניתן אנטיביוטיקה לאחר פתיחת הרתיחה, יש לבצע מריחה של המוגלה כך שניתן יהיה לבצע טיפול ממוקד נגד הפתוגן בהמשך. החתך אינו סגור לאחר הניתוח כך שהמוגלה יכולה להמשיך לנקז ואין דלקת מחודשת. עם שחין גדול, הכרח ניקוז נחוץ למטרה זו.

טיפול מעקב לאחר הניתוח

טיפול בפצעים חשוב מאוד לאחר הניתוח. בעת הטיפול בפצע יש להקפיד על כך שהזיהום לא יחזור. טיפול בפצע כולל שטיפה קבועה של הפצע בתמיסות חיטוי. יש לבדוק את הפצע באופן קבוע מכיוון שיש חשש לזיהום מחדש. במידת הצורך, הרופא ירשום אנטיביוטיקה לרתיחה גבוהה יותר. לאחר ניתוחים על הפנים, יתכן שיהיה צורך גם במנוחה במיטה ובאוכל עיסה.