לבן זוגי יש דיכאון - איך הכי טוב לעזור?

מבוא

דיכאון הוא ללא ספק המחלה הנפשית הנפוצה ביותר. כדי להתמודד עם הדיכאון, מעורבות הסביבה, במיוחד בן הזוג והמשפחה, חיונית. מה בדיוק המטפלים יכולים וצריכים לעשות, עם זאת, לרוב לא ברור להם, מכיוון שיש חוסר הבנה למחלה ולצרכי המטופל.

כבן זוג, מה אוכל לעשות כדי לעזור?

בראש ובראשונה זו הבנת המחלה. מכיוון שדיכאון הוא למעשה מחלה, ולא רק בעיית מצב רוח.לכן חשוב לפרש ולקבל את הסימפטומים של בן הזוג ככאלה, גם אם הם נראים לא רגישים מנקודת מבטך האישית. חולים בדיכאון לא יכולים פשוט "להתגבר ביניהם" או להשתמש בהנמקה הגיונית כדי להכיר באבסורד של הסימפטומים שלהם. לכן יש לדבר על הרגשות והעומסים, לא לבצע הערכה ולתת לבן הזוג את האפשרות לחלוק את המחשבות הרעות וכך להיות מסוגלים להקל עליהם.

ירידה במשקל בפעילויות יומיומיות יכולה לעזור גם היא, שכן לעיתים קרובות דיכאון חסר את הכונן אפילו למשימות הקטנות ביותר. בן הזוג יכול גם לנסות להסיח את דעתו של האדם העוסק בפעילויות משותפות ותחביבים ובכך לשבור את דפוסי המחשבה הדיכאוניים שלו. מה שעוזר בפרטי תלוי מאוד בחולה. לכן אידיאלי צריך להיעזר בבן הזוג על ידי הרופא או המטפל ולכלול אותו בטיפול.

קרא עוד בנושא בכתובת: התאבדות ודיכאון

האם עלי להשאיר את בן זוגי לבד או לנסות ולתמוך בהם באופן פעיל?

זה תלוי הרבה במה שהמדובר סובל במצב. באופן כללי, הימנעו מלשקוע בספירלת המחשבה הדיכאונית וחתרו להפרעה אקטיבית של דפוסי החשיבה באמצעות הסחת דעת ופעילויות משותפות. עם זאת, אם זהו רק נטל נוסף בגלל חוסר הכונן הרגעי של המטופל וחוסר שמחה, הדחף להיות פעיל יכול להחמיר את הסימפטומים במצב זה. אם המטופל מקבל אפוא תמיכה אקטיבית, זה בהחלט מועיל. אם הוא דוחה את זה, אסור לך לנסות לשכנע אותו לעשות דבר. במצבים כאלה זה עוזר להתייחס רק למחשבות והדאגות הנוכחיות אם האדם הנוגע בדבר רוצה לשתף אותן. העיקרון החשוב ביותר באופן כללי הוא לקחת דיכאון ברצינות. מידת ההפרעה לא מובנת לעתים קרובות, אך את הדאגות והבעיות העומדות בבסיס אפשר להבין. לכן אתה יכול לגשת לאדם הנוגע להבנה ולא להשאיר אותו לבדו במצב. האם הדבר מושג באמצעות פעולות משותפות או באמצעות מנוחה תלוי במטופל.

מה הדרך הטובה ביותר להתנהג כאשר בן זוגי אגרסיבי?

גם כאן ההבנה היא הכל-וכל-הסוף. מי שנושא סגן כזה על כתפיו, כמו שעושים חולים בדיכאון, מובן מגורה יותר ומגיב בתוקפנות, במיוחד אם הם לא מבינים את מצבם. כמובן, אלה אינם מוצדקים עבור בן הזוג. במקום להיות מוטרד ומרגיז בגלל זה, בן הזוג צריך להבין שמצב הרוח הוא רק סימפטום לדיכאון. לכן, יש לראות באגרסיות ביטוי למחלה, ולא כהתקף אישי. זה לא אומר שהבן זוג צריך לקבל את כל הגחמות והעלבונות. ישנן הרבה אסטרטגיות לנטרל מצב כזה. בן הזוג יכול לשאול על הדאגות העכשוויות וכך לדבר על סיבת ההפרעה. אם האדם המודאג מודע לתוקפנות שלו ולמעשה יודע שזה מוגזם, אפשר לנסות לדבר איתו ישירות על זה ולשאול מה הבעיה האמיתית. אצל מטופלים טעונים מדי, לפעמים הדבר היחיד שעוזר זה להשאיר אותם לגמרי לבד למשך זמן מה. חשוב רק לא לנקוט באופן תוקפני באופן אישי ולשים לב לכל סכנה אפשרית. אם נראה כי הנוגע בדבר רוצה לפגוע בעצמו או במישהו אחר בתוקפנותו, יש להודיע ​​על כך לשירות החירום באופן מיידי.

קרא עוד על הנושא כאן תוקפנות בדיכאון.

מה הדרך הטובה ביותר להתנהג אם בן זוגי לשעבר נכנס לדיכאון לאחר הפירוק?

זו שאלה קשה מאוד. ההפרדה היא לעיתים רחוקות בהסכמה וברוב המקרים אחד נותר פצוע. מצב רוח דיכאוני לאורך זמן מסוים הוא תקין לחלוטין במצב זה ונעלם מעצמו אצל אנשים בריאים, כך שאין צורך מיידי בפעולה. עם זאת, אם בן הזוג לשעבר לחוץ פסיכולוגית ומאבד את המטפל החשוב ביותר שלו בגלל הפרידה, דיכאון מוצק אפשרי בהחלט. כפי שכבר תואר, מדובר במחלה אמיתית שיש לטפל בה באופן מקצועי. בן הזוג לשעבר הוא לרוב נקודת המגע הראשונה מסיבות שונות ומגוונות, למשל לבטל את הפרידה, לגרום לאחר למצפון אשם או להיות מסוגל איכשהו לקשור מחדש את האחר, אך במצב כזה רק פסיכולוג ו / או פסיכיאטר יכולים לעזור. הדבר הגיוני היחיד שאתה יכול לעשות במצב כזה הוא להפנות את בן זוגך לשעבר לעזרה מקצועית למרות רחמים ותחושות אשמה.

מה עלי לעשות אם בן זוגי נסוג בדיכאון?

דיכאון נותן לאנשים שנפגעו את התחושה שהם מוצפים מדאגות ובעיות ושאין שום דבר שהם יכולים לעשות בקשר לזה. התוצאה היא חוסר מוטיבציה ודחף ולעתים קרובות נסיגה חברתית. אם האדם מאפשר זאת, היגיון בהסחת הדעת והפריצה דרך הגידול. על כן יש לנסות לדבר עם בן הזוג, להציע פעילויות או פשוט להיות שם בשבילו בדרך אחרת, גם אם הוא לא מחפש קשר באופן עצמאי. אך גם כאן יש לקחת את האדם ואת הסימפטומים שלו ברצינות. ללא הבנה האדם לא יוכל להניע את האדם הנוגע בדבר. כך שאם האדם אינו מרגיש בנוח בחברה, אסור לו וצריך לאלץ אותו לעשות זאת. אם ההסתגרות הזו ממשיכה, רק טיפול יכול לעזור. אחרת, האדם הנוגע בדבר מסתבך יותר ויותר בסחרור המחשבות השלילי שלו וקשה מאוד להיפטר מהדיכאון שלו. כך שאם בן הזוג אינו מונע ומבודד את עצמו יותר ויותר, אתה יכול למצוא נקודות קשר בפסיכולוגים / פסיכיאטרים או אפילו באינטרנט שמציעים עזרה.

זה עשוי לעזור גם לך: איך אתה יכול להתגבר על דיכאון?

מה עלי לעשות אם אני רוצה לעזוב את בן זוגי המדוכא?

דיכאון לא רק משפיע על הסובלים, אלא גם על הסובבים אותם. אם הגישות שכבר הוזכרו לא עובדות או אם האדם לא רוצה שיעזרו לו, זה יכול להיות מאוד מתסכל. קשר כזה גורם לשני בני הזוג לא מרוצים. לכן זכותו של כל אדם להיפרד מבן זוגו המדוכא לפני שהם עצמם סובלים מכך. לא לעיתים רחוקות, רגשות אשם מונעים מהאדם לשרטט את הקו. החשש כי בן הזוג עלול להיכנס לדיכאון עוד יותר ואולי לפגוע בעצמם נמצא כל הזמן בחלק האחורי של התודעה. לכן יש לבקש עזרה במצב זה, שכן פסיכולוגים ופסיכיאטרים נמצאים שם לא רק עבור המטופל, אלא גם עבור קרוביהם. לשם כך המטפל המטפל הוא בראש ובראשונה בחירה טובה אם המטופל נמצא בטיפול, או תחילה פונים לאחד מקווי החסות הרבים של הדיכאון או לנקודת קשר אזורית. שם תוכלו לקבל עצות לגבי תחושת קצות האצבעות הנחוצות לשיחה ותוכלו לארגן כי בן הזוג אינו לבד מיד לאחר הפרידה.

מה אני עושה עם הרצון למיניות?

אובדן החשק המיני הוא סימפטום לדיכאון ויכול גם להיות תופעת לוואי של תרופות נגד דיכאון. לחיי המין בדרך כלל עדיפות מועטה לאדם שנפגע בפרק דיכאוני. כמובן שהקשר עם בן הזוג סובל מכך. המצב הופך לבעייתי במיוחד אם האדם הנוגע בדבר חש אשם בכך. ואז האינטימיות עם בן הזוג הופכת לנטל נוסף שהאדם לא יכול להתמודד איתו בדיכאון שלו. לכן אסור להפעיל לחץ על בן זוגך המדוכא, לא משנה עד כמה הרצון שלך למיניות גדול. היעדר חיי מין מוביל בדרך כלל לכישלון הקשר בנסיבות אחרות, אך יש לקחת בחשבון שכאן לא היעדר מיניות, אלא הדיכאון שמאיים על הקשר. לכן, במקום לנסות לעורר חיי מין, הגיוני יותר להילחם בדיכאון ככזה. אין אפשרות אחרת מלשים את הרצון שלך למיניות ברקע ולתמוך בבן זוגך בטיפול שלו.

איך אני מתמודד עם זה כאשר בן זוגי המדוכא כבר לא יכול להראות לי רגשות?

אף אחד לא רוצה מערכת יחסים חד כיוונית ובלי שום אישור יחזור. אתה יכול לומר את אותו הדבר לאדם הסובל מדיכאון. חשוב לא לנסח זאת כהוכחה, אלא להפגין הבנה לסימפטומים של האחר ולדבר בפתיחות על רגשותיהם של שני הצדדים. אם בן הזוג נמצא בדיכאון כה עמוק שהוא לא יכול להבין את בן זוגו בכלל, רק טיפול מקצועי מבטיח מבחינה זו.

איך אני מתמודד עם הרצון למרחק?

חלק מהמטופלים אינם נסוגים מבן זוגם, אלא מציפים אותם כמטפלת היחידה שלהם עם הפחדים והדאגות שלהם. אבל אתה יכול וצריך לדבר על זה עם בן / בת הזוג. מטפלים וקבוצות עזרה עצמית נמצאים שם כדי לטפל במושפעים. מחפש עזרה באחת מנקודות המגע הללו מקל על שני בני הזוג.

איך אני מתמודד עם טענות?

קרובי משפחה של אדם בדיכאון שומעים לעיתים קרובות האשמות על כך שלא מתייחסים אליו ברצינות או מבינים אותם, גם אם אתה מנסה לעזור לבן הזוג שלך. בדומה לתוקפנות שתוארה לעיל, הדבר חל: לשמור על קור רוח, אל תיקח זאת באופן אישי ודיבר על הדאגות והרגשות שבבסיס. האדם הנוגע בדבר יודע בדרך כלל מתי טענותיו אינן מבוססות. אחרת, יש לטפל בבעיה זו גם בטיפול.

כיצד אוכל להתמודד עם הטענה לחוסר הבנת הדיכאון?

במובן מסוים, בן הזוג המדוכא צודק: מי שמעולם לא עבר דיכאון אולי לא מכיר את תחושת חוסר האונים הזו אל מול הלחץ הממהר. עם זאת, אתה יכול לעשות כמיטב יכולתך בכדי להבין את מצבו הרגשי של האדם האחר. אם הוא מרגיש שהוא לא מובן, עליו להסביר שוב את מצבו. הדבר החשוב ביותר הוא לא להבין לגמרי את בן / בת הזוג, אלא לתת להם לראות שאתה שם בשבילם ושהם לא לבד.