איזון

מילים נרדפות

מנגנון ווסטיבולרי, איבר ווסטיבולרי, איבר שיווי המשקל, יכולת איזון, תיאום תנועה, סחרחורת, אי ספיקת איברים

הַגדָרָה

איזון במובן של יכולת שיווי המשקל מוגדר כיכולת לשמור על הגוף או על חלק מהגוף באיזון, או להחזיר אותו לאיזון בזמן תנועות.

אנא קרא גם את הנושא שלנו: כישורים קואורדינטיביים

פונקציית האיזון

איבר שיווי המשקל משמש למדידת תאוצה לינארית כמו גם תאוצה סיבובית.

ה מקולות אחראים לגילוי האצה ליניארית כמו גם לרישום הסטיות של הראש מהאנכי. זה עובד בעזרת ה- קרום סטטוליתמכיוון שלסטטוליתים יש אינרציה גדולה יותר בהשוואה לאנדולימפה שמסביב. מכאן נובע כי האנדולימפה עם רירית תאי השיער מוסחת במהלך התנועה, אך ממברנה הסטטולית נשארת מאחור. סטיה זו של הסלילי גורמת להם להתרגש מפתיחת תעלות יון (נתרן, אשלגן, סידן) ובדרך זו ניתן ליצור דחף עצבי ולהעביר אותו למוח.

ה כריסטה התעלות חצי מעגליות משתלטות על רישום האצה הסיבובית. גם כאן האינרציה משחקת תפקיד כמנגנון מדידה. ה קופולה מתנהג בצורה איטית פחות מהאנדולימפה שמסביב. כאשר הראש מסתובב, האנדולימפה נשארת בתעלות חצי עיגול בגלל האינרציה שלה לעומת הגביעית, מה שמביא לתנועה יחסית עם הסטה של ​​הרירית של תאי החישה. גירוי זה מגדיר את אותו מנגנון העברת הילוכים כמו עם ה- מקולות מְתוּאָר.

בסופו של דבר, מדידת ההאצות הללו משמשת לקיזוז מידע אחר כך שמצד אחד ניתן לשמור על שיווי משקל ומצד שני ניתן לתקן אובייקט בעת הזזת הראש וניתן להשיג רושם חזותי מתמיד. האחרון ידוע בשם וסטיבולו-עיני רפלקס המשמש להתמצאות מרחבית.

זה מחייב אינטראקציה בין שרירי העיניים לתנועות עיניים מפצות, של שרירי הצוואר לצורך שינויים מפצים במיקום הצוואר ובאיבר האיזון. השלם מאפשר את חיבור החיבור בין המרכיבים הבודדים במערכת העצבים המרכזית (מוח, גזע מוח, חוט השדרה).

מהי תחושת האיזון?

תחושת האיזון היא תפיסה חושית המעניקה לגוף מידע על מיקומו במרחב. באופן זה, תחושת האיזון משמשת ליכולת להתמצא בחלל ולאמץ תנוחה מאוזנת, גם במנוחה וגם בעת תנועה.

הגוף מקבל מידע מהאוזן הפנימית, העיניים והמפרקים. כל אלה נפגשים בגזע המוח ומקוזזים שם. האוזן הפנימית מורכבת מצד אחד משני האיברים המקוליים sacculus and utriculus, התופסים אנכיים (למשל כשנוהגים במעלית) ואופקיים (למשל כאשר מתחילים ברכב) תאוצה. מצד שני, זה מורכב משלושת התעלות חצי עיגול, שיכולות לאתר תנועות סיבוביות בכל כיוון מרחבי.

קרא עוד בנושא: חוש איזון

העיניים מקבלות מידע ויזואלי וגם מעבירות זאת לגזע המוח. במפרקים יש לנו גם מה שמכונה פרופריוצפטורים, שקובעים באיזה מיקום המפרק המתאים נמצא כרגע. אם המוח מקבל מידע סותר, זה יכול להוביל לסחרחורת. לדוגמה, אם אתה נמצא בתוך ספינה בים כבד, איבר האיזון של האוזן הפנימית מתווך להאצות חזקות בכיוונים רבים ושונים. אולם העין רוצה להעביר לנו שהחדר במנוחה. זה גורם לאדם הנוגע בדבר לחוש סחרחורת.

בחינת איבר שיווי המשקל

ניתן לבדוק את איבר שיווי המשקל על פונקציונליות בדרכים שונות.

סוג הבדיקה הפשוט ביותר מאפשר בדיקות הליכה ועמידה בשתי העיניים פקוחות ועצומות.

אפשרות נוספת היא משפט כסא המסתובב. כאן, המטופל מסתובב סביב צירו שלו על כסא במשך זמן רב. לאחר האטה, אנשים בריאים מפתחים ניסטגמוס, התלוי בכיוון הסיבוב, כתוצאה מגירוי התעלות חצי מעגליות.

קרא עוד בנושא: ניסטגמוס

יתר על כן, האיבר הווסטיבולרי (איבר איזון) ניתן לבדוק גם באמצעות גירוי קלורי. לצורך כך התעלות האופציניות למחצה העיגול נרגשות אחת אחרי השנייה במים קרים או חמים, מה שמגרה גם אנשים בריאים ניסטגמוס מתרחשת עם כיוון מסוים.

ניסטגמוס מובן כמשמעותו תנועות עיניים עם מרכיב איטי ומהיר באופק (ימין שמאל). כיוון הרכיב המהיר נותן לניסטגמוס את שמו (ניסטגמוס ימין או שמאלי).

איך אתה יכול לאמן את שיווי המשקל שלך?

ניתן לאמן איזון בדיוק כמו כוח, סיבולת או מהירות. דוגמה טובה לכך הם פעוטות, שבאמצעות ניסיונות חוזרים ונשנים, מתפתחים מדפוס הליכה לא בטוח.
מכאן שהעברה זו ברורה מאליה וספורטאים בכל הגילאים צריכים להיות מסוגלים לשפר את שיווי המשקל שלהם ולהתאמן. אימונים ממוקדים יכולים גם לשפר את שיווי המשקל של המטופלים. זה הופך לבעייתי רק אם שיווי המשקל מוזנח והשיווי המשקל שלנו מתפתח לאחור כתוצאה מכך.

ישנן סיבות רבות מדוע יש לאמן איזון. אנשים מבוגרים יכולים אפוא לשפר את דפוס ההליכה שלהם ובטוחים יותר על רגליהם במהלך תנועות יומיומיות. גם בגיל מבוגר, הדבר מבטיח עצמאות וניידות ובכך תחושת חיים.

תרגילי שיווי משקל צריכים להיעשות בעיקר בעמידה, מכיוון שישיבה ושכיבה אינם יכולים לאמן גם שיווי משקל. אימון איזון טוב נעשה בצורה הטובה ביותר בשעות הבוקר המאוחרות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מכיוון שכך בדרך כלל הגוף פעיל ביותר. בדרך כלל כדאי לקחת כחצי שעה לאימוני האיזון ולמצוא מספיק מקום ושקט.

אתה עשוי להתעניין גם בנושא זה: אימוני תיאום

על מנת לשפר את האיזון צריך להכניס את הגוף למצב בו נדרש איזון. לדוגמא, אם אנו נכנסים לעמדה עם רגליים, הראש מקבל, על סמך תפיסה חושית, את המידע כי העמדה הפכה פחות בטוחה ואז מנסה ליזום תנועות פיצוי בקרסוליים או בזרועות. שלב נוסף הוא עצימת העיניים, כך שלגוף שוב חסר מידע חשוב לשמירה על שיווי המשקל. כדי לא ליפול, המוח משנה את הטקטיקות שלו ומעצים את התרשמותם של אברי החישה האחרים. אפקט האימונים בפועל של אימוני שיווי משקל הוא ההתאמה הגמישה של המוח לנסיבות חדשות. מידע מוערך בצורה יעילה יותר על מנת לפצות על מידע חסר.

למידע נוסף על הנושא: כישורים קואורדינטיביים

כשעושים אימוני שיווי משקל, עליך להתחיל בתרגילים קלים ואז להגדיל עם הזמן. רצוי גם להשתמש במשטח רך בהתחלה כך שלא יכול לקרות הרבה במקרה של נפילה.

תרגילים לשיפור האיזון

באופן כללי, ניתן לבצע תרגילי שיווי משקל בכל מקום ובכל זמן, אך הם נעשים בצורה הטובה ביותר בזמן עמידה או בזמן הליכה. בנוסף, ניתן להשתמש במכשירים קטנים גם לאימוני איזון.

  • התרגיל הראשון הוא להעביר את המשקל שלך במצב זקוף לכל הכיוונים מבלי שתצטרך לנקוט. פלג הגוף העליון זקוף והמבט מופנה קדימה. כפות הרגליים צמודות זו לזו והזרועות מונחות בצידי פלג הגוף העליון. כעת מרכז הכובד של הגוף מועבר לראשונה קדימה. יש לכוון את מרכז הכובד רק עד כדי כך שאינכם מאבדים את שיווי המשקל ואתם צריכים לחוש בעומס הלחץ המשתנה תחת סוליות כפות הרגליים.
  • תרגיל נוסף הוא מה שמכונה הליכון חבל דק, שם תנוחת ההתחלה שונה במקצת מאשר בהזזה הצידה. כפות הרגליים עומדות זו אחר זו על קו דמיוני והזרועות נמתחות לצד כדי להבטיח איזון. עכשיו אתה מתחיל להפנות את הראש לסירוגין לכיוון התקרה ולקראת הרצפה. וריאציות אחרות כוללות לעצום ולפתוח את העיניים, להזיז את הידיים למעלה ולמטה, או להפנות את הראש ימינה ושמאלה.
  • העמידה עם רגליים היא תרגיל איזון קלאסי נוסף שניתן לשלב בווריאציות שונות. לדוגמה, אם אתה עומד על רגל ימין, אתה יכול לכופף את רגל שמאל ולהניח את הידיים על המותניים. אתה יכול גם למתוח את הידיים החוצה או לחצות אותם מול בית החזה. אתה יכול לעמוד על הכדור של כף הרגל או על העקב, לבצע את התרגיל לבד או עם בן זוג, ולהשאיר את העיניים פקוחות או עצומות.
  • מדרגות קפיצה הן תרגיל איזון דינאמי בו אינכם עומדים במקום אחד ומאמנים את שיווי המשקל, אלא עוברים בחלל. אתה מתחיל על רגל אחת ואז מבצע קפיצה, אחריה אתה נוחת על הרגל השנייה. ואז אתה קופץ שוב ונוחת על רגלך הפותחת שוב. בתרגיל זה אתה יכול להשתמש בזרועותיך כדי לשלוט על שיווי המשקל שלך, או, עם וריאציות, אתה יכול להגביל במודע את הניידות שלך. כמו כן, ניתן לבצע את התרגיל בעיניים פקוחות או עצומות כדי לשנות את רמת הקושי. בנוסף, תוכלו לשנות את מרחק הקפיצה, תוכלו להתחיל בקפיצות קטנות ולהגדיל את המרחקים באטיות אך בהתמדה.

מחלות באיבר שיווי המשקל

מחלת מנייר

מחלת Menière או מחלת Menière היא מחלה באוזן הפנימית, המתבטאת בשלושת הסימפטומים האופייניים לסחרחורת, צלצול באוזניים ואובדן שמיעה. התקפי הסחרחורת מתחילים בדרך כלל באופן פתאומי ולא צפוי ויכולים להימשך בין מספר דקות ואפילו לשעות. אצל הנפגעים נראה שהכל מסתובב והם סובלים מבחילות והקאות. כאב האוזן (טינטון) משולב עם אובדן שמיעה בצד הפגוע. בדרך כלל מורגשים התסמינים באוזן אחת.

קרא עוד בנושא: תסמינים של מחלת מנייר

התקפות Menière מתרחשות בפרצות וחוזרות על עצמן בפרקי זמן לא סדירים. אנשים בגילאי 40 עד 60 נפגעים בתדירות הגבוהה ביותר. הגורם למחלה זו הוא מה שמכונה "הידרופים אנדולימפטיים". כתוצאה משינוי במלחי המינרלים (אלקטרוליטים), האנדולימפה באוזן הפנימית עולה בנפח, שנמתח והלחץ שלו עולה וכך מתגלים רשמים חושיים כוזבים.

מה שעודד עלייה זו בנוזלים טרם הובהר. זה גם מסבך את הטיפול במחלת מנייר. ניתן לטפל רק בתסמינים. מצד אחד, תרופות נגד סחרחורות (אנטי-מקוריות) וכנגד בחילה (אנטי-אצטטיקה) עוזרות להתקפות חריפות. במקביל, תרופות אלו מפחיתות את חומרת ההתקף. אלטרנטיבה לכך הן תרופות כמו בטהיסטין למניעה (טיפול מונע), שנועדו לצמצם את מספר ההתקפים.

קרא גם את המאמר בנושא: טיפול במחלת מנייר

ורטיגו עמדתי

סחרחורת תנוחתית, הידועה גם מבחינה רפואית בשם שפירה, פרוקסיסמלית סחרחורת תנועה (BPLS - שפירה, paroxysmal עמדה ורטיגו), היא תחושה של סחרחורת המתרחשת במהלך תנועות או שינויים מסוימים במצב הגוף.

קרא עוד בנושא: ורטיגו עמדתי

סחרחורת תנוחה היא בעיקרון מחלה לא מזיקה, אך לרוב היא לא נעימה מאוד עבור אלה שנפגעו. לעתים קרובות אתה מדבר על "הקרוסלה בראש שלך". ההתקף הפתאומי של סחרחורת מתרחש לעתים קרובות עם שינויים מהירים בתנוחת הראש, למשל כאשר מתיישרים מתנוחת שכיבה, מתכופפים במהירות או מתהפכים במיטה, ונמשכים בדרך כלל מספר שניות בלבד. הרקע להתקפי ורטיגו אלה הם אבני אוזניים קטנות ומנותקות (אוטוליות) באוזן הפנימית.

כאשר הראש זז, אלה גורמים למעין יניקה בנוזל האנדולימפה ומדמים תאוצה חזקה במוח. תאי העין, לעומת זאת, מספקים תמונה נייחת ולא זזה. מידע סותר זה מעורר התקף ורטיגו אצל האדם הנוגע בדבר. מבחינה טיפולית, רופא אף אוזן גרון יכול לבצע תמרוני מיקום מיוחדים על המטופל כך שאבני האוזניים הקטנות עוזבות את התעלות חצי מעגליות ומגיעות לשקר במקום בו הן כבר לא מעוררות התקפות של סחרחורת.

אתה עשוי להתעניין גם בנושא זה: תרגילים נגד סחרחורת מצבית