תפיסת הטיפול הפיזיותרפיסטי לפיברומיאלגיה

הערה

נושא זה הנו המשך לנושא הפיברומיאלגיה שלנו.

מושג פיזיותרפיה / פיזיותרפיה

1. מֵידָע
2. הערכה מפורטת של הממצאים
3. טיפול פסיבי
4. טיפול פעיל
5. Ev. הצעות קבוצתיות

מֵידָע

בתחילת הטיפול צריכה להיות שיחת מידע מפורטת על התמונה הקלינית ועל מהלך הטיפול הפיזיותרפי, על מנת להסביר את הקשר ודפוסי ההתנהגות למטופל ולהפיג אותו מהפחד מהטיפול.

מכיוון שבנוסף לתלונות הגופניות, גם המצב הפסיכולוגי של המטופל ממלא תפקיד חשוב בפיברומיאלגיה, מבנה של אחד ממלא תפקיד חשוב יחסי אמון בין מטופל למטפל תפקיד חשוב. הצלחת הטיפול תלויה למעשה בעובדה שהמטופל חש פנייה אישית ויש לו תחושה כי הטיפול מותאם באופן אינדיבידואלי לסימפטומים שלו וכי הכאב והבעיות שלו נלקחים ברצינות. יש אחד שיתוף פעולה בין תחומי לפיזיותרפיסט עם הרופא והפסיכותרפיסט חשוב מאוד (ראה מושג טיפול רב-מודאלי).
ללא טיפול תרופתי נלווה (תמונת כאב כרונית) פיזיותרפיה / פיזיותרפיה אינם משיגים הקלה מספקת בכאב, אך זהו תנאי הכרחי לטיפול פעיל. עזרים למידע נוסף כגון מועילות ספרות, אירועי מידע וקבוצות עזרה עצמית.

הכשרתו של הפיזיותרפיסט לטיפול בתסמיני כאב כרוניים היא אפוא תנאי הכרחי לטיפול טוב. מהסיבות שהוזכרו, אם כן, הגיוני כי אין שינוי מטפל במידת האפשר.

מכיוון שהמטופלים חוששים לרוב מכאבים ומתנועה, הטיפול הפיזיותרפי צריך להיות מבוסס על ממצא אינדיבידואלי (ראו גם פיזיותרפיה / פיזיותרפיה) והתחלת הטיפול בזהירות אמצעים לשיכוך כאבים ומרגיעים מגמה תובענית יותר ויותר מבחינת פעילות גופנית יש. באופן זה, המטופל הרשלני והלא פעיל לעתים קרובות יכול לגלות שהוא מסוגל, למרות תמונת הכאב שלו, לבצע פעולות גופניות עם פחות כאבים. ניתן להכתיר את דרישת הלחץ המתגברת לאט בהצלחה ככל שא אימוני כוח מתונים זה אפשרי.

זה ברוב המקרים ביצועים מוגברים בחיי היומיום ובעבודה וברור עלייה באיכות החיים נגיש.

אם מתרחש כאב רב יותר עם פעילות גופנית הולכת וגוברת (זה בהחלט יכול לקרות מכיוון שהערכת חוסן המטופל - לעיתים קרובות משתנה ותלויה בצורה היומית -) ולכן המינון הפרטני קשה, יש להפחית את דרישות העומס ולהתמודד שוב ברמה נמוכה יותר. יש ליידע את המטופל לפני כן על אפשרות של כאב מוגבר במקרה של אימונים מוגזמים להיות מעודכןכך שהוא לא יאבד את הלב ויפול חזרה להרגלי התרגיל הישנים שלו.

הערכה מפורטת של הממצאים

ההערכה המפורטת כוללת 2 חלקים:

• היסטוריה רפואית
  
• בדיקה גופנית
  

אנאמנזיס (אוסף ההיסטוריה הרפואית)

• כמה זמן קיימות התלונות?
• היה אירוע ראשוני? הדק?
• כיצד מתבטאות התלונות? (ראה סימפטומים)
• מה מחמיר את התסמינים?
• מה מקל
• איך הלחץ היומיומי? מהן הבעיות הגדולות ביותר בחיי היומיום ובעבודה?
• אילו תרופות? (חשוב לטכניקות פאסיביות ופעילות ביחס למינון, למשל עם תפיסת כאב מופחתת)
• האם יש מחלות נוספות למשל חפיפה של תמונת הכאב כתוצאה מפריצת דיסק?
• האם ישנם גורמי סיכון לפעילות גופנית אקטיבית?
• אילו יעדים הציב המטופל לטיפול?

כאן רצוי לקבל מידע נוסף באמצעות שאלון כאב, אותו על המטופל למלא לפני הטיפול.

בדיקה גופנית

• בחינת יציבה וסטטיסטיקות
• בדיקת תפקודי התנועה הפעילים של מפרקי עמוד השדרה והגפיים (זרועות ורגליים), ניידות במרחב ללא כאבים?
• בדיקת תפקוד התנועה הפסיבית של מפרקי עמוד השדרה והגפיים על מנת לשלול מעוררי כאב אחרים (למשל תפקוד לקוי במפרק עמוד השדרה, פריצת דיסק, בעיות מפרקי כתפיים)
• בחינת נקודות המכרז (דולמטר = מכשיר למדידת תגובת הכאב ללחץ כדי להעריך את עוצמת הכאב)
• בחינת מתח שרירים, נקודות טריגר?
• בדיקת חוזק השרירים באופן ידני או עם מכשירים
• בדיקת חוסן לב וכלי דם (ארגומטר אופניים)
• בדיקת פונקציות יומיומיות כמו מרחק הליכה, טיפוס מדרגות, כיפוף, הרמה