באינטרנט ניתוח

הסרת טחול - כל מה שעליכם לדעת עליו!

הגדרה - מהי הסרת טחול?

מה שמכונה כריתת טחול מתאר את הסרת הטחול או חלקי האיבר. הסרה כזו של הטחול עשויה להיות נחוצה במקרה של פגיעה בטחול כתוצאה מתאונה או במקרה של כמה מחלות פנימיות. האחרונים כוללים, בעיקר, תקלות מסוכנות של הטחול או מחלות בהן הטחול מוגדל במידה ניכרת ובכך קיים סיכון מוגבר לכך שהאיבר "יתפרץ" באופן ספונטני.

כמה הניתוח מסובך בעת הסרת הטחול תלוי מאוד בשאלה אם מדובר בניתוח חירום בעקבות תאונה או ניתוח מתוזמן.

עם זאת, ללא קשר לכך, להסרת הטחול יש חסרונות מסוימים, הכוללים בעיקר נטייה מוגברת לפקקת ועלייה ברגישות לזיהום. מסיבה זו, טיפול המשך הוא בעל חשיבות רבה להצלחה לטווח הארוך של הסרת הטחול.

סיבות

הגורם השכיח ביותר להסרת הטחול הוא פגיעה בטחול כתוצאה מתאונה. מכיוון שהטחול מסופק היטב עם דם, פגיעות באיבר בשוגג מלוות באובדן דם מאסיבי. מצב מסכן חיים זה מצריך פעולה מיידית ויעילה בכדי להפסיק את הדימום - פשוט אין זמן לשחזר או לתפור את הטחול הפגוע, יש להסיר אותו מייד ולסגור את כלי הדם הכרותים.
קראו כאן בנושא: טחול קרוע

בנוסף, מחלות פנימיות שונות יכולות להיות הגורם להסרת הטחול. המשותף לרבים מהמחלות הללו הוא שהם מלווים בהגדלה חזקה של הטחול. ככל שהטחול גדל כך גם הסיכון לקרע בטחול (קרע בטחול), כלומר האיבר פשוט "יתפוצץ".

מכיוון שדבר זה, כמו קרע בטחול שנגרם כתוצאה מתאונה, יביא לאובדן דם מסכן חיים, יש לשקול הסרת אמצעי זהירות של הטחול אם ההרחבה בטוחה. אלה כוללים, למשל, גידולים או מורסות (מורס טחול, אוספים מוגלתיים מוגלתיים), אך גם כמה מחלות המטולוגיות כמו למשל תלסמיה, אנמיה חרמשית, ITP (מחלת Werlhof) ו- TTP (תסמונת מושקוביץ).

מהן ההשלכות לטווח הקצר והארוך של הסרת הטחול?

אפילו במהלך שהותם בבית החולים, לא מעט חולים מפתחים דלקת ריאות או תלונות אחרות במערכת הנשימה. מצד אחד, הדבר נובע מהעובדה שהטחול מעורב באופן משמעותי באגירה וכפל של תאי הגנה שונים של מערכת החיסון. אם הטחול מוסר כעת, הדבר מגביל את הפונקציונליות של מערכת החיסון, לפחות באופן זמני, ולפתוגנים פוטנציאליים יש זמן קל.

הרגישות המוגברת לזיהום מוצגת בפרספקטיבה לאחר מספר שבועות, אך נותרה גבוהה יותר לכל החיים. לעיתים זה יכול לייצג פגיעה ניכרת באיכות החיים: כל חום לאחר הסרת טחול יכול באופן תיאורטי להיות מבשר של אלח דם מסכן חיים ("הרעלת דם", תגובה דלקתית מורכבת של כל הגוף) ולכן דורש טיפול רפואי מיידי והתחלת טיפול אנטיביוטי.

מומלץ לבצע חיסונים שונים כדי להפחית את הסיכון לתוצאות כה חמורות של הסרת הטחול. בנוסף, ניתן לשקול טיפול מונע אנטיביוטי בשנתיים הראשונות לאחר הסרת הטחול, למשל בצורה של נטילת פניצילין פעמיים ביום.

בנוסף להשתתפות במערכת החיסון, פירוק טסיות הדם הישנות (תרומבוציטים) הוא אחת המשימות העיקריות של הטחול. מכיוון שהטסיות מהוות חלק מהותי מההמוסטזיס, הסרת הטחול מגדילה את הסיכון להיווצרות קרישי דם (למשל פקקת ורידי פורטל, פקקת ורידים ברגליים, תסחיף ריאתי). לפני שמחליטים אם ליזום טיפול מונע מבוסס פקקת תרופתית, יש לבצע ניתוח פרטני של יחס הסיכון-תועלת: התרופות בהן משתמשים מפחיתות את הסיכון לאירועים תרומבו-בוליים, אך גם מגבירות את הסיכון לדימום. אם תחליט סוף סוף לטובת טיפול מונע כזה, ברוב המקרים משתמשים בהפרין בשבועות הראשונים ואז חומצה אצטילסליצילית (ASA) לצמיתות.

כאן תוכלו לגלות עוד אודות: זיהוי פקקת!

ליווי סימפטומים לאחר הסרת הטחול

הסרת הטחול עצמו אינה גורמת לתסמינים, מלבד הכאבים באזור הפצע לאחר הניתוח.

עם זאת, הפונקציונליות המוגבלת של מערכת החיסון כתוצאה מהסרת הטחול מעלה את הסיכון למחלות זיהומיות קשות. קורות מחלה מסכני חיים לפעמים מכונים OPSI (זיהום מוחץ לאחר כריתת טחול).

כתוצאה מכך, כל חום או אפילו כל מחלה מערכתית נטולת חום בגוף יכולה להיות נקודת המוצא לזיהום מסכן חיים כזה. בנוסף לחום, יש לציין גם כאבי בטן, פעימות לב מהירות ובכלל כל תסמיני שפעת (שיעול, נזלת, כאבי ראש, כאבי גוף) כתסמינים מוקדמים של OPSI. אם אחד או יותר מהתסמינים הללו מתרחשים לאחר הסרת הטחול, יש לפנות מייד לרופא, שיכול להתחיל טיפול אנטיביוטי מתאים במידת הצורך.

האירועים התרומבואמבוליים (פקקת ורידים שערית, פקקת ורידים ברגליים, תסחיף ריאתי), המופיעים לעתים קרובות גם לאחר הסרת הטחול, מתרחשים לעיתים קרובות לאורך זמן רב ללא תסמינים ומורגשים לפתע.

בעוד שהקאות בדם לאחר הסרת הטחול רומזות על פקקת ורידים של הפורטל, פקקת ורידים ברגליים מתבטאת בדרך כלל בצורה של כאב, אדמומיות, התחממות יתר ונפיחות של הרגל הפגועה.

תסחיף ריאתי, שמבוסס בדרך כלל על פקקת ורידים ברגליים, גורם לשיעול, כאבים בחזה, עליית דופק וקוצר נשימה.

טיפול וטיפול בתוצאות

אם מתרחשת זיהום לאחר הוצאת הטחול, קיים תמיד הסיכון ללקות במחלה קשה (OPSI) כתוצאה מהטחול החסר. לאחר מכן יש לתמוך בגוף במאבקו נגד הפתוגנים. יש להתחיל מייד טיפול אנטיביוטי, לרוב בצורה של ceftriaxone, אולי בשילוב עם Vancomycin.

בהתאם לדחיפות, ניתן להעניק את החומרים הפעילים באמצעות צינורית ורידית (התחלת פעולה מהירה יותר) או כטבליה. לאחר הסרת הטחול, אנשים מסוימים מקבלים גם אנטיביוטיקה לקחת איתם הביתה, אותם הם יכולים לקחת גם אם יש להם חום או מחלה מערכתית אחרת (למשל אמוקסיצילין או לבופלוקסין). עם זאת, הדבר מצריך הכשרה מתאימה של המטופל.

אם אירוע תרומבואמבולי מתרחש כתוצאה מהסרת הטחול, כמו פקקת ורידים ברגליים, לרוב מדובר בטיפול תרופתי. לאחר מכן הטיפול מורכב מתכשירי הפרין או מה שמכונה מעכבי גורם X (למשל rivaroxaban או fondaparinux).

לאחר הטיפול האקוטי, מתחילים טיפול מונע חוזר בצורה של נגזרות קומרין (למשל Marcumar®) לאורך מספר חודשים. במקרה של תסחיף ריאתי, יתכן ויהיה צורך בהחדרת תמוגה תרופתית (פירוק קריש הדם) או הסרה כירורגית של הקריש.

אילו סיבוכים יכולים להיות לאחר הסרת טחול?

כשמדובר בסיבוכים בעקבות כריתת טחול, מערכת הנשימה נפוצה בעיקר. בגלל הרגישות המוגברת לזיהום, יכולות להופיע דלקות חוזרות ונשנות של הריאות (דלקת ריאות), ועלולות להתרחש ספיגות pleural (הצטברות נוזלים במרווח שבין דופן החזה לריאות).

אצל כמאה מכל מאה חולים מתפתחת פיסטולה כביכול של הלבלב כתוצאה מהסרת הטחול, כלומר חיבור דמוי צינור בין הלבלב למעי או חלל הבטן. מכיוון שהטחול אחראי גם על פירוק התרומבוציטים (טסיות הדם), אירועים תרומבואמבוליים כמו וריד פורטל או פקקת ורידים ברגליים מתרחשים לעתים קרובות יותר לאחר הסרת הטחול.

כמה זמן לוקח להסרת הטחול בבית החולים?

ברור שלא ניתן להצהיר כלל על משך השהות המדויק בבית החולים לאחר הסרת הטחול. הדרישות האינדיבידואליות (גיל, מחלות משניות, סיבה להסרת הטחול) פשוט שונות מדי בשביל זה.

בנוסף, כל מטופל מגיב באופן שונה לניתוח, למשל מבחינת כאב. עם זאת, מעקב מקצועי אחר הפצעים הניתוחים וסיבוכים פנימיים וכירורגיים אפשריים הוא בעל חשיבות רבה לתהליך הריפוי ולהצלחה ארוכת טווח של כריתת הכף.

מסיבה זו, עליכם להניח שגם בתרחיש הגרוע ביותר תצטרכו לשהות לפחות חמישה ימים בבית החולים. משך השהות עשוי לעיתים לעבור על שבועיים רק במקרים חריגים ובמקרה של תהליכים מורכבים: יש להעריך פרק זמן של שבועיים עד שבועיים עבור מרבית החולים.

אז אל תאבדו את הסבלנות אם המנתח שלכם לא יכול לומר לכם את מועד השחרור המדויק לפני או מיד לאחר הניתוח. זה רק מראה שהוא רוצה לפקח על התפתחות מצבך הגופני לאחר הניתוח ולהפוך את השחרור שלך לתלות בתהליך הריפוי.

מה התזונה לאחר הסרת הטחול?

עם זאת, מכיוון שהגוף בדרך כלל רגיש יותר לזיהומים לאחר הוצאת הטחול, חשוב מתמיד לאכול תזונה בריאה ומאוזנת. לפיכך יש למצוא פירות וירקות בתוכנית הארוחה ביתר שאת.

אחרת, אין כללים או איסורים מיוחדים לתזונה לאחר הסרת הטחול, שכן הטחול אינו ממלא תפקיד חיוני במאזן התזונתי או המינרלי.

אילו חיסונים עליכם לקבל לאחר הסרת הטחול?

שלושה חיסונים נחשבים חיוניים לחלוטין לאחר הוצאת הטחול, כלומר החיסונים נגד פנאומוקוקים, מנינגוקוקים ו- Haemophilus influenzae B.

זה נובע מהעובדה שלמטופלים שנפגעו יש סיכון גבוה משמעותית לזיהום באחד מהמחוללים שהוזכרו כחמור ואף קטלני. זו הסיבה שמניעת זיהום כזה חשובה במיוחד עבורם והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות חיסון.

ככלל, ניתן לתת את שלושת החיסונים הללו באותו היום. אם הסרת הטחול הינה פעולה מתוכננת ולא פעולת חירום, יש לתת את החיסונים לפחות שבועיים לפני הניתוח במידת האפשר. אם לא ניתן אחרת, ניתן לבצע אותם עד שלושה ימים לפני הניתוח. בנוסף, לאחר הסרת טחול, מומלץ בחום לקבל חיסון שנתי.

הסרת טחול ואלכוהול - האם הם תואמים?

מכיוון שהטחול אינו מעורב בפירוק האלכוהול, אין דבר נגד צריכת אלכוהול מדי פעם ומתונה אפילו לאחר הסרת הטחול. עם זאת, לאחר הוצאת הטחול הכבד משתלט על חלק ממשימות הטחול וזו הסיבה שיש לחסוך אותו ככל האפשר.

צריכת אלכוהול מוגזמת ורגילה צריכה אפוא להיות טאבו גדול עוד יותר במצב זה מאשר באופן כללי! בנוסף, צריכת אלכוהול מופרזת משפיעה על ההגנה על הגוף, דבר שאינו חיובי במיוחד לאחר הסרת הטחול, מכיוון שהנפגעים כבר רגישים יותר לזיהומים.

לאחר הסרת הטחול, הדבר חל: כל עוד לא תגזימו, תוכלו ליהנות מהבירה מדי פעם לאחר העבודה או מכוס היין האהוב עליכם במצפון ברור.

הליך כירורגי להסרת טחול

בתחילת כריתת הטחול (הסרת טחול) המתבצעת בהרדמה כללית, מתבצעת מה שמכונה לפרוטומיה, כלומר חלל הבטן נפתח. במקרה של ניתוח מתוכנן, בדרך כלל מבוצע חתך בצורת קשת בקצה התחתון של קשת התלבושת השמאלית ואילו בפעולות חירום החתך בדרך כלל נעשה באמצע הבטן העליונה.

לאחר כריתת רצועה המחברת בין המעי לקיבה, נחשף קשת המעי השמאלית. זה קשור לטחול דרך פס חיבור אחר, שגם עליו להתגבר. לאחר מכן מנתח המנתח את כלי הדם בטחול ומנתק אותם. לאחר מכן ניתן לנתח את האיבר מתוך הרקמה שמסביב ולבסוף להסירו. בסיום הניתוח מוצבים את הביוב ולבסוף נתפרים את החתכים.