מורס טחול

מבוא - המורסה הטחולנית

מורסה הטחול נדירה יחסית. בדומה למורסי כבד, הגורמים הם בדרך כלל פתוגנים שנכנסו לזרם הדם. מקורות של חיידקים בגוף הגורמים למורסה בטחול יכולים לנבוע מאנדוקרדיטיס, דלקת שקדים כרונית או זיהומים חיידקיים כרוניים אחרים בגוף. דרך נוספת לדלקת במורסה בטחול היא חדירת הפתוגן מבחוץ, למשל. לאחר פגיעות בטן כתוצאה מתאונה.

אִבחוּן

בנוסף לראיון המטופל והבדיקה הגופנית, בדיקת האולטרסאונד, שיכולה להראות את הסימנים הסונוגרפיים האופייניים למורסים, חשובה מאוד גם כאן.

תסמינים

בדומה למורסים האחרים, התמונה הדלקתית נמצאת בקדמת הבד עם מורסה בטחול, המורכבת מצמרמורות, חום ועלייה בסימני הדלקת בספירת הדם. במהלך ההמשך זה יכול להוביל לתמונה ספיגה מלאה, שעלולה להיות מסכנת חיים. זה מתרחש במיוחד כאשר המורסה נראה ומטופל מאוחר מדי.

תַסבִּיך

המורסה יכולה לפרוץ דרך כאשר המוגלה זורמת לחלל הבטן, המכונה בטן חריפה והיא מצב מסכן חיים שיש לטפל בו באופן מיידי. הטחול מסופק היטב עם דם ולכן קיים גם סיכון לדימום מסכן חיים במקרה של ניקוב אך גם לאחר טיפול מורס כירורגי בטחול.
יש לתת לחולים שכבר סבלו מאנדוקרדיטיס כיסוי אנטיביוטי מונע למניעת התפתחות מורסה.

טיפול וטיפול

מורסה של טחול היא מחלה קשה שאם היא לא מטופלת מביאה למוות תוך זמן קצר מאוד. מסיבה זו, אבחנה מהירה והתחלת טיפול מהירה הם מכריעים לתוצאה החיובית של המחלה.

ראשית, המטופל מקבל טיפול אנטיביוטי למאבק בזיהום העומד בבסיס מורס הטחול. בנוסף, ניתן לנקוס (לנקב) את המורסה הטחולנית ולנקז את הפרשת המוח. הניקוז מוחדר בניתוח או בימינו, בעיקר מונחה באמצעות CT. במקרים חמורים יתכן ויהיה צורך להסיר חלקים מהטחול או את הטחול כולו בניתוח (כריתת טחול חלקית או כריתת טחול).

חיים ללא טחול הם אפשריים לחלוטין, שכן הטחול אינו איבר חיוני. עם זאת, מכיוון שהטחול הוא איבר חשוב במערכת החיסון, חולים שעברו כריתת טחול הם בעלי סיכון מוגבר לפתח אלח דם (הרעלת דם). תמונה קלינית זו נקראת תסמונת OPSI (זיהום מוחץ לאחר כריתת טחול).

בהתחלה ניתן לנסות לטפל באופן שמרני גם באנטיביוטיקה. אם זה לא עובד, יש צורך בניקוז כירורגי עם השקיה בפצע בחלל המורסה. במקרים חמורים יש להסיר את הטחול לחלוטין (כריתת טחול).

סונוגרפיה

אחד הדברים שהרופא יכול לעשות כדי לאבחן מורסה בטחול הוא סריקת אולטרסאונד. זוהי שיטה לא פולשנית בה ניתן לסרוק את הטחול הממוקם בבטן העליונה מעל דופן הבטן בעזרת מכשיר אולטראסאונד ולהציג בתמונה דו מימדית.

ניתן להבחין בבירור בין המורסה לבין רקמת הטחול הבריאה באמצעות הקפסולה העשויה מרקמת חיבור, המופיעה כמבנה לבן באולטרסאונד, והחלל הכהה שמתחת. הסונוגרפיה יכולה לקבוע את מיקום המורסה בטחול. בנוסף, ניתן למדוד את הגודל במדויק בעזרת המכשיר.

טומוגרפיה ממוחשבת (CT)

ניתן לדמיין מורסה בטחול באמצעות סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT). היתרונות של ה- CT הם שבבדיקה ניגודיות גבוהה, מה שאומר שניתן להציג היטב את האיברים הפנימיים.

ה- CT מתבצע תוך מספר דקות, אך הבדיקה קשורה לחשיפה לקרינה מסוימת עבור המטופל. ניתן להשתמש ב- CT גם כדי לנקב ולנקז את המורסה מהטחול בצורה מבוקרת. שיטה זו מפחיתה סיבוכים אפשריים, כמו ניקוב שגוי של איברים שכנים, ומאפשרת טיפול מוצלח.

תעלת ניקוז

כחלופה להסרה כירורגית של כל הטחול, הרופא עשוי לשקול לנקב את המורסה ואז לרוקן את ההפרשה.בעבר התנקז מורס הטחול כחלק מהליך כירורגי. כיום, הניקוז הפרוקדיני המונחה באמצעות CT של חלל המורסה נחשב לטיפול הסטנדרטי. מורס הטחול נוקב דרך העור וההפרשה המוחלטת מתנקזת. השליטה בו זמנית באמצעות CT מאפשרת לוקליזציה מדויקת של המורסה ומפחיתה את הסיכון לנקב שווא.