נֶמֶק

מה זה גנגרנה?

גנגרנן מקורו ביוונית ופירושו "זה שאוכל משם". שם זה נוצר בגלל המראה החיצוני של גנגרנה והתפשטותו המהירה לעיתים מאוד של זה. גנגרנה היא נמק רקמות בו העור מת ומתמוסס ומשתנה לאחר מכן.

גנגרנה נקראה בעבר "גנגרנה". הם מחולקים לכוויה יבשה, כוויה רטובה (גנגרנה נגועה) ושריפת גזים (זיהום בקלסטרידיה). הגורם השכיח ביותר לגנגרנה הוא זרימת דם מופחתת לרקמות, למשל בגלל מחלות עורקים, סוכרת או כוויות קור.

לוקליזציות

גנגרנה על השן

נזק על השן, או ליתר דיוק, נגרם כתוצאה מדלקת בעיסת השיניים. עיסת השן ממוקמת בתוך השן ומכילה את העצבים וכלי הדם המספקים את השן. גורמים חיידקיים או כימיים יכולים להוביל לדלקת בעיסה ונפיחות בה. מכיוון שהעיסה מוקפת בחומר קשה, הלחץ אינו יכול להימלט מה שמוביל לכאבים עזים. הלחץ גם סוגר את הכלים וגורם שיפוץ נקרוטי של רקמת העיסה.

החומרים המשתחררים במהלך הדלקת, כמו אמוניה, יכולים להימלט בשורש השן ולגרום לנשימה רעה במיוחד לא נעימה. במקרים נדירים הדלקת יכולה להתפשט לעצם הלסת שעלולה להיות מסוכנת מאוד.

טיפול בנברשת שיניים מטופל באמצעות קידוח פתיחת השן על מנת לשחרר את הלחץ וכדי להבטיח שטיפה (חיטוי).

יתכן שגם אתה מעוניין בנושא: תסמינים של דלקת שורשים

נקבוביות של הנספח

גנגרה של הנספח היא למעשה נספח גרגרני. נספח או נספח הוא נספח הממוקם על הנספח הנוטה להיות מודלק. יש פלורה חיידקית המתרחשת באופן טבעי במעי הגס. אם בטעות ובין אם באמצעות מעבר של התוספתן, למשל באמצעות מזון או צואה לא טובים לעיכול, ניתן להידבק בתהליך על ידי חיידקי המעי.

לאחר מכן נפיחות חזקה של הנספח, אשר בתורו יכולה לנתק את אספקת הדם. תלוי בכמה דלקת או באיזור אספקת הדם, דלקת התוספתן מחולקת למספר שלבים. השלב האחרון ידוע גם בשם "דלקת התוספתן גנגרוזה". אספקת הדם מדוכאת לחלוטין ותאי המעיים מתים. הנספח בדרך כלל הופך בצבע שחור-ירוק ומתבטא בכאב חזק.

כאשר מוסרים את הניתוח באופן כירורגי, שהוא הטיפול הגיוני היחיד במקרה זה, בדרך כלל מבחינים בריח רע ובדלקת משותפת של הרקמה הסובבת.

קרא עוד בנושא: דלקת התוספתן

עצם כיס המרה

כרכית כיס המרה דומה מאוד לגנדרן בנספח. דלקת בכיס המרה גורמת גם לאספקת דם נמוכה עם שינוי נקרוטי לאחר מכן בצורת גנגרנה. בניגוד לתוספתן, אבני מרה בכיס המרה בדרך כלל בונות חומצת מרה, מה שמוביל לגירוי ודלקת. חיידקים נודדים לדופן הסטרילית של כיס המרה, מה שמעצים עוד יותר את הדלקת.

בגלל הלחץ המוגבר והנפיחות הנוספת של דופן כיס המרה, אין מספיק אספקת דם אליו. בצורה החמורה ביותר של דלקת בכיס המרה, לאחר מכן התאים מתים והתאים עוברים שיפוץ נקרוטי, המכונה אז גם גנגרנה. בשלב זה קיים סיכון גבוה לפריצת כיס המרה (ניקוב), מה שעלול להוביל לדלקת בצפק ולהיות מסוכן מאוד.

יתכן שגם אתה מעוניין בנושא: דלקת בכיס המרה

גרב פורנייר

גנגרנה של Fournier או גנגרנה של Fournier היא סוג מיוחד של דלקת המחלה המונקמת. זה מוביל לזיהום בקטריאלי, שמתפשט לאורך תיבות הקסם. גנגרנה של Fournier מופיעה באזור איברי המין, נקבה או אנאלית והיא מחלה המתקדמת במהירות.עור מת (נמק) והופך ללא צבע.

אדמומיות, גירוד, נפיחות וכאבים עזים הם גם תסמינים. בנוסף, לרוב יש חום גבוה, קצב לב מוגבר ומצב כללי ירוד. למרות הטיפול, נגרמת Fournier קשורה לשיעור תמותה של 20-50%. גנגרנה כזו מטופלת באנטיביוטיקה בעלת פעולות רחבות ו"היפרנות "כירורגית. משמעות הדבר היא כי אזורי העור הנמקוטי מוסרים בנדיבות, ובמידת הצורך מכוסים בשתולי עור במרווחי זמן.

גורמי סיכון לגנגרנה ב- Fournier הם:

  • סוכרת
  • מערכת החיסון מוחלשת
  • עָשָׁן
  • צריכת אלכוהול כרונית
  • הַשׁמָנָה
  • המין הגברי

קרא עוד בנושא בכתובת: גרב פורנייר

גנגרנה בכף הרגל

כף הרגל היא אתר נפוץ מאוד לגנגרניות. הסיבה לכך היא שאלו נגרמים בגלל אספקה ​​מספקת של רקמות בדם, כולל חמצן. בשל המרחק הגדול שלהם ממרכז הגוף וכלים הצרים, לכפות הרגליים יש סיכון מוגבר למחסור בדם.

הגורמים השכיחים הם:

  • מחלה עורמתית ("רגל מעשנת")
  • תסחיף עורקי (קריש דם נודד)
  • מקרואופתיה ("כף רגל סוכרתית)

כל הסיבות הללו מובילות להיצרות או סתימה של כלי הדם המספקים (עורקים) באמצעות מנגנונים שונים. זה יכול לקרות פתאום (למשל בגלל תסחיף עורקי) או לאט (למשל בגלל כף רגל סוכרתית). כף הרגל אינה מספקת מספיק חמצן, מה שמוביל למוות של רקמות. העור הופך לשחור-אפרפר ומתייבש, הידוע גם מבחינה רפואית בשם "חנוטה" (גרגר יבש). אם גם חיידקים נודדים, הנוזלים נוזלים ומכונה לחים. גנגרניות לחה נוטה גם היא לריח חזק מאוד ולכן בדרך כלל מבחינים בה מוקדם. לאחר הבחנה, יש לטפל בגנגרה בהקדם האפשרי.

סיבות

הגורם השכיח ביותר לגנגרנה הוא זרימת דם לא מספקת ברקמות המרוחקות מהגוף (היקפי), כמו כפות רגליים ואצבעות, הנגרמת על ידי גורמים מערכתיים. מדובר בעיקר בסוכרת, עישון ומחלות של מערכת הלב וכלי הדם.

בדרך כלל על ידי נגרם של האיברים הפנימיים, בדרך כלל אחראי לדלקת ספונטנית של האיבר המתאים. תת-אספקת הדם מובילה לחוסר חמצן ברקמה, אשר ברפואה מכונה גם "איסכמיה". זה מוביל לחומצה יתר ונפיחות של התאים. חלבוני התא נעלמים (denature) והרקמה מתחילה להירקב.

סוכרת כגורם סיכון

בסוכרת, יש ריכוז מוגבר של סוכר בדם בגלל מחסור באינסולין (הורמון הלבלב). אם זה מוגבר לאורך זמן רב יותר, מה שנקרא שחרור (גליקציה) של הכולסטרול "הרע" (LDL) וההתמצאות שלו מוגברת על דופן הכלי יכולה להתרחש.

המחסור באינסולין מוביל להתמוטטות מוגברת של השומן בגוף, מה שמוביל לריכוז מוגבר של שומנים בדם. כל הגורמים הללו גורמים לפגיעה הולכת וגוברת בדופן כלי הדם, מה שמפחית את קוטרו ומחמיר את זרימת הדם. מבחינה רפואית, זה נקרא "מקרואנגיופתיה סוכרתית" ויכול להוביל למה שמכונה "כף רגל סוכרתית".

קרא עוד בנושא: מיקרואנגיופתיה סוכרתית

עישון כגורם סיכון

עישון משפיע לרעה על מערכת כלי הדם בכמה דרכים שונות. הניקוטין משפיע על מערכת העצבים ומקדם את שחרור הורמוני הלחץ אדרנלין ונוראדרנלין מבלוטת יותרת הכליה. אלה מצמצמים את כלי הדם ובכך מעלים את לחץ הדם.

רדיקלי החמצן הכלולים בעשן סיגריות, הנכנסים לדם דרך הריאות, פוגעים בדופן הכלי, מה שמוביל לטווח הארוך להיצרותו.

יתר על כן, לעשן הסיגריות יש השפעה על חילוף החומרים של השומנים ומשנה את עקביות הדם על ידי הפיכת הדם ל"עבה "יותר וקשה יותר לזרום דרך כלי צרה. כל הגורמים הללו מובילים לאספקת דם לקויה בהקשר של טרשת עורקים, מה שמוביל לטווח הארוך לכביכול "רגל מעשנת" ויכול להתבטא כגנגרנה.

יתכן שגם אתה מעוניין בנושא: מחלת עורקים היקפית

אִבחוּן

גנגרנה היא בדרך כלל אבחנה קלינית. המשמעות היא שאנשי מקצוע רפואיים יכולים לבצע את האבחנה לאחר בדיקה יסודית ובדיקה גופנית. ברוב המקרים גנגרנה היא אפילו אבחנה חזותית, מה שאומר שרק מבט מהיר נחוץ בכדי להיות מסוגל לבצע אבחנה חשודה. בנוסף, נלקח בדרך כלל מריחת גנגרנה ונבדק מיקרוביולוגית לחיידקים.

תסמינים נלווים

תסמינים נלווים לגנגרנה הם בעיקר כאבים וריח רע ומפחיד. כלפי חוץ, גנגרנית מופיעה כשינוי צבע שחור-ירקרק, מכווץ וכואב. גנגרנה יכולה להיות יבשה או רטובה. עם גרגרן לח ישנו גם ריח מאוד מסריח, מגוחך ודוחה, המצביע על זיהום בחיידקים ונוטה להתפשט במהירות.

הכאב מתרחש במיוחד עם גרדנה של האיברים הפנימיים ועם מחסור חמצן שמתרחש פתאום. בנוסף, יתכן וצבע חיוור של הגפיים והעור הקר בהתאמה. לעתים קרובות נמצאים הפרעות תחושתיות וחולשת שרירים. התסמינים האחרונים מופיעים בעיקר אצל חולי סוכרת ומעשנים והם היו קיימים לרוב זמן רב ולכן כמעט ולא רואים אותם יותר.

כְּאֵב

האם וכמה כאב חמור מתרחש בגנגרנה תלוי בעיקר באיזו פתאום הוא מתרחש. גנגר של האיברים הפנימיים מלווה בדרך כלל תמיד בכאבים עזים ודמויי התכווצות. אם אלה נעצרים לפתע, ייתכן שהאיבר קרע וצריך לבקר בחדר מיון בהקדם האפשרי.

נזק של העור, שנגרם כתוצאה ממחסור חמצן פתאומי, קשור לכאב חמור מאוד ובדרך כלל לא מתעלמים מסיבה זו. במקרה של חולי סוכרת, עצבים קטנים עלולים להיפגע גם לטווח הרחוק, מה שעלול להפחית במידה רבה או אפילו למנוע את הכאב ולהוביל להתעלמות מהגרון.

קרא עוד בנושא: הפרעות במחזור הדם

יַחַס

יש לטפל בגנגרנה בהקדם האפשרי. ככל שמתגלה גנגרה מוקדמת יותר, כך תוצאת הטיפול טובה יותר. אחת הסיבות לכך היא פלישת חיידקים, שניתן למנוע באמצעות טיפול מהיר. כחלק מהבדיקה, הרופא ייקח ספוגית לבדיקה האם ואם כן, אילו חיידקים קיימים. עם זאת, מכיוון שתוצאה מיקרוביאולוגית כזו נמשכת בדרך כלל כ- יומיים, מתחיל טיפול אנטיביוטי בעל פעולות רחבות לפני כן, אם יש חשד לזיהום חיידקי.

במידת האפשר, מבוצע גם מה שמכונה "נקרקטומיה". הרקמה המתה מוסרת בניתוח. אם זה לא אפשרי מכיוון שהזיהום כבר התפשט יותר מדי או מכיוון שלא ניתן לטפל בגורם של הגדר (למשל זרימת דם מופחתת), ייתכן שיהיה צורך בקטיעה. במקרים נדירים, הזיהום יכול להתפשט לזרם הדם, המצריך טיפול באשפוז.

משך הריפוי והפרוגנוזה

העיקרון החשוב ביותר בטיפול בגנגרנה הוא שהוא יכול לרפא רק אם הסיבה המדוברת מתבטלת. אם זה המקרה, מכיוון, למשל, קריש דם נודד (תסחיף) היה אחראי לכך וזה הוסר, זמן הריפוי תלוי כמה התקדמות הגנגרנה. אם זה הוסר לחלוטין וכל חיידק שעלול להימצא טופל באנטיביוטיקה, שום דבר לא עומד בדרך של ריפוי מוחלט.

חשוב לדעת כי לא ניתן לרפא רקמות מתות הנמצאות בגנגרנה. אפשר רק להסירו. עם זאת, אם יש סיבה כרונית (לטווח הארוך), כמו רגל של מעשן או כף רגל סוכרתית, הפרוגנוזה תלויה מאוד במחלה הממשית. במקרים כאלה יתכן כי גנגרנה לא תבריא כראוי ועלולה לחזור. מסיבה זו, שליטה נכונה ברמת הסוכר בדם בקרב חולי סוכרת והפסקת הצריכה והתעמלות מספקת אצל מעשנים היא חיונית לפרוגנוזה. במיוחד אצל מעשנים וחולי סוכרת, במיוחד עם התרחשות חוזרת ונשנית של גנגרניות, לא ניתן להימנע מקטיעה בגלל חוסר הסיכוי לשיפור.

מה ההבדל בין גרדר לנמק?

גנגרנה ונמק מתייחסים זה לזה באופן דומה לתפוח לפירות. נמק מתאר את מותם של תאים כתגובה להשפעות מזיקות כמו רעלים, זיהומים או אספקה ​​לא מספקת. זה יכול להשפיע על תא בודד או על אשכולות תאים שלמים. נמק נחלק למה שמכונה נמק קרישה (נמק קרישה) ונמק נוזלים (נמק קוליקציה).

נמק קרישה יכול להתפתח ברקמות עשירות בחלבון, תוך הפיכה (הרס המבנה) של החלבונים. גנגרנה מתארת ​​צורה מיוחדת של נמק קרישה, בו מתרחשת שיפוץ נקרוטי במיוחד בגלל אספקת חמצן לא מספקת.

גנגרנה מחולקת בתורו גנגרה יבשה ורטובה. בעוד שחמת יבשה נראית שקועה מאוד ומיובשת ולכן מכונה גם "חנוטה", גנגרנית לחה היא מעט נוזלית, מבהיקה, טהורה ומסריחה. הסיבה היא הגירה וכפלה של חיידקים, שממיסים גנגרניות דרך המוצרים המטבוליים שלהם. צורה מיוחדת נוספת היא מה שמכונה שריפת הגז, שבה זיהום של הגרון עם קלוסטרידיה (Clostridium perfringens) מוביל להיווצרות רעלים חיידקיים גזים.

מידע נוסף

מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בעמודים הבאים:

  • מיקרואנגיופתיה סוכרתית
  • מחלת עורקים היקפית
  • הפרעות במחזור הדם
  • דַלֶקֶת הַתוֹסֶפתָן
  • דלקת בכיס המרה